תשובות הרא״ש · כלל ס״ז סימן ד׳ (ג׳)

[מלוה ולוה באו לדין והוציא המלוה שטר חוב על הלוה בסכום ידוע לפרוע לזמן ידוע והשטר אינו יכול להתקיים אלא על פי עדים החתומים בו וכשבאו להעיד על חתימת ידם בבית דין אמרו שבשעה שנעשה השטר לא היה ביניהם אלא שישלישו השטר ביד פלוני והעיד אחד מהם שנשתהא הענין כמו חודש וכשהביא לו המלוה השטר לחתום לא רצה העד שהביא הלוה עמו ושאל העד ללוה בפני המלוה מה הוא ענין השטר והשיב המלוה בפני הלוה ובפני העד שלא נעשה רק לקנס בעלמא כדי שיהא מוכרח הלוה לתת לי ביתו שהוא דר בו כדי שאדור בו לזמן כך וכך חתם השטר על התנאי ההוא ולאחר שחתם העד השטר לא רצה ליתנו למלוה רק ביד שליש עד שאמר לו הלוה תנהו למלוה כי אני מאמינו שימסרנו לשליש וכן יש עדים אחרים מעידים שחוכרי אלמעונה בקשו מהמלוה המעונה שעל השטר זה והודה שלא נעשה אלא בשביל קנס שיחזיר לו הלוה הבית ועוד שהיה להם להשלישו ביד שליש ולא היה לו לפרוע על האלמעונה שאינו נכנס בכלל האלמעונה והמלוה אומר בבית דין שיש ללוה לפרוע לו מעותיו כי יש לו בידו שטר מקויים והלוה פוסל השטר בכח העדיות הנזכרות ואומר שרוצה לקיים התנאי שעדיין לא הגיע הזמן ועתה אני שואל מלפני כבודך כיון שדין זה מרומה הודיעני מה אעשה שאם אסתלק ממנו וישאר המלוה על גבו ואם החייב הם לפרוע שמאמין לו לפרוע מן הדין]