תשובות הרא״ש · כלל ס״ג סימן ד׳ (ב׳)

תשובה יראה אף על פי שכתוב בשטר שלא שיירה לעצמה שום זכות ולא שום שיור בשום פנים בעולם לא סילקה עצמה בשביל זה מזכות ושעבוד שהיה לה בבתים הללו לגבי איניש דעלמא אלא דוקא לגבי הקונה הזה כדי ליפות כחו נתכונה כדי שיהא המקח שפוי בידו ולא תוכל להוציא מידו בשטר נדוניתה שקדם אבל לגבי אחר מי בקש זאת מידה לעשות דבר שהוא רע לה ולקונה ועוד שהרי לשון השטר מוכיח כן שהרי אחרי הסילוק שסלקו עצמן כתוב והורידו שני אלו המוכרים הנזכרים לזה הקונה בכל דבר מזה המכר הנזכר אלמא משמע שסלקו עצמן כדי להוריד זה הקונה בכל זכות שהיה להם בזה המכר אבל לגבי אחר לא סלקו עצמן וכן כל סילוק שאדם מסלק עצמו מדבר שיש לו זכות בו יש לדון סילוקו בכל הפחות שיוכל ואם יש לו שני זכיות או שלשה באותו דבר יש לנו לומר שנסתלק מהזכות המועט שהיה לו בו כדאמרינן גבי הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כי יש לבעל ג' מיני זכיות בנכסי אשתו שאם מכרה מכרה בטל והוא אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה וכשכתב לה בסתם דין ודברים אין לי בנכסיך סילק עצמו מן הזכות הפחות שבשלשתן דהיינו אם מכרה מכרה קיים ועדיין הוא אוכל פירות ואם מתה יירשנה עד שיפרש בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותך כ"ש בנדון זה שיש לפרש בסילוק זה דוקא במי שהוא עומד ומתנה עמה אבל בעל חוב מאן דכר שמיה לומר שסילקה עצמה מזכות שהיה לה בבתים הללו לגבי דידיה וגם לשון השטר מוכיח כן כדפרישית לעיל הילכך דין זה במשנה השנויה בכתובות (צה) מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך שניה מוציאה מיד הלוקח והראשונה מיד השניה והלוקח מיד הראשונה וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם והלוקח הזה עומד במקום האשה ובמקומו נמצא הפשרה עשויה בנדון זה כי הבעל חוב יוציאנו מיד הלוקח והלוקח יוציאנו מיד בעל חוב בשטר נדוניא שמסרה לו האשה וישאר כך הענין כי לא יוסיף אחר כך הלוקח לזכות בבתים מכח הקניה ודמי כאלו נתפשרו יחד הראשונה והלוקח אחר שהוציאה הראשונה מיד השניה דאבדה שניה את זכותה כיון שהלוקח אינו מוציא מיד הראשונה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.