תשובה ודאי אם היו מעידין שנים שאינן מהקהל ואינן דרים בעיר והיו מעידין שראובן נתן את הבית להקדש לקהל אף על פי שלא היה בה קנין זכו הקהל באמירתו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דכל דבר שמועיל להדיוט בקנין קונה ההקדש בדברים בעלמא ואין צריכין לזכור היום והשעה ואין ראובן יכול להתחרט ולחזור בו מאחר שכבר זכה בו ההקדש אבל העדים הדרים בעיר נוגעין בעדותן הן ופסולין להעיד כדתניא בפרק חזקת הבתים (מ"ג) האומר תנו מנה לבני עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ומיהו יכולין העדים לסלק עצמן שלא יהנו מאותו הקדש לעולם ואז יהיו כשרים להעיד כדפריך התם וליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו ומשני דאיירי בספר תורה שנתן המעות לקנות ספר תורה לבני עירו ואי אפשר להם להסתלק שלא ישמעו קריאת התורה אבל בכל שאר הקדשות שאפשר להם להסתלק שלא יהנו מן ההקדש מועיל הסילוק וכשרים להעיד אעפ"י שלא היו כשרים להעיד בשעה שראו שמעו העדות דלא בעינן תחלתן וסופן בכשרות אלא בפסול הגוף כגון סומא ונתפקח או שוטה ונשתפה או בפסול קורבה כגון קרוב ונתרחק אבל בפסול ממון כגון שהיה נוגע בעדות בשעת ראייה או שמיעה לא בעינן תחלתן וסופן בכשרות נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
תשובות הרא״ש · כלל נ״ח סימן ה׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.