תשובות הרא״ש · כלל נ״ח סימן ב׳

וששאלת על ראובן שהיה חייב מעות להקדש וטוען שפרעם לגבאי שהיה באותן הימים ומת והקהל רוצים להעיד ע"י החרם שהוא חייב עדיין זו היא שאלתך אומר אני דלפי לשון העדות שיעידו יתברר הדין אם יעידו ששמעו אחרי מיתת הגבאי שהודה ראובן שהיה חייב עדיין זו עדות גמורה היא וחייב או אם היו שלשה גבאים ובשעת מיתתם לא פרע היה חייב אבל אפומא דחד סהדא לא מפקינן ממונא ומה שהכשרתי הקהל זהו דווקא אם המעות הן של החולין אבל אם לעניי העיר אז אין הקהל כשרים להעיד אפילו אם יש להם קצבה וכו' כדלעיל ואפילו אם היו רוצים לסלק שנים מן העיר כדי להעיד לא מכשרינן להו דסילוק אינו מועיל אלא להיות דיין כדפרי' וליסלקו בי תרי ולידיינוה אבל להעיד לא מהני דבעינן לענין עדות תחלתו וסופו בכשרות כדאיתא ביש נוחלין (קכ"ח) ואמת שרבינו שמשון כתב דסילוק מועיל לענין עדות אף על פי שלא היה תחלתו בכשרות והא דאמרינן בפרק יש נוחלין (קכ"ח) דבעינן תחלתו וסופו בכשרות היינו דוקא לענין פסול הגוף ואהא מיתניא על חתנו וסומא ושוטה אבל פסול מחמת ממון לא בעי תחלתו וסופו בכשרות וכך היה רבינו מאיר ז"ל דן כמה שנים ושוב חזר בו כי מצא בתוס' רבינו ברוך שפירש ככתוב למעלה ואח"כ בלמדי ערכין מצאתי שר' יצחק בר' שמואל פסלם להעיד על ידי סילוק וכן פסק הלכה ובנדון זה אם אין כאן עדות בא' מן הדרכים שכתבתי למעלה ישבע ראובן שפרע ויפטר.