תשובות הרא״ש · כלל נ״ו סימן ו׳

וששאלת על שתי כתות שהיה עסק דין ביניהם והסכימו ובררו שני אנשים לדון ביניהם ואותן שני אנשים שמעו דבריהם והסכימו לדעת אחד והיו שם בשעת גמר דין שני עדים ואח"כ יצא הדבר כתוב וחתום מתחת ידי העדים בענין אחד ומתחת יד שני הברורים בענין אחר ומה שהוא חתום בחתימת הברורים הוא כתב יד הסופר שהיה מצוי שם בשעת גמר דין שכתב הענין אות באות כמו שסדרוהו הברורים ומה שיצא כתוב בחתימת העדים הוא מכתב יד סופר אחר שלא היה שם ולא ידע ולא ראה היאך נגמר והאיך נסדר אלא כאשר אמר לו כת אחת משתי הכתות דבר פשוט ששני דיינין נאמנין לעולם לאמר כך פסקנו את הדין דדוקא גבי דיין א' אמרינן בפ' בתרא דקידושין (ע"ד) דנאמן דוקא בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל שני דיינים נאמנים לומר לעולם לזה זכינו ולזה חייבנו ונאמנים הם יותר מן העדים המכחישים אותם דרמו אנפשיהו ומדכרי טפי מן העדים ששמעו מפיהם ואין זה כשני כתי עדים המכחישין זה את זה דהתם ב' הכתות שמעו הענין זאת אומרת כך שמענו או ראינו וזאת אומרת כך שמענו או כך ראינו אבל כאן דהדיינין שמעו דברי בעלי דינין ודקדקו בדבריהם לידע להיכן הדין נוטה יותר הם זכורים ויודעים אמתת הפסק דין מן העדים שבשמיעה אחת שמעו ותלינן בהו טעותא וכ"ש שסופר אחר שמע מפי אחת הכתות וכתב דטפי עדיף כתב יד הסופר ששמע מפי הברורים נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.