תשובות הרא״ש · כלל נ״ה סימן ט׳ (ה׳)

הצעה שניה לשון ערב שנעשה בו תקנת הנישואין ושהורגלו סופרי ארצנו לכתוב בה שטרי הודאות והלואות ומקח וממכר וכל מיני חיזוקין וקיומין אינה הלשון שמדברים בה ההמון לא זה הדרך ולא זו העיר לפיכך התניתי תחלה שמי שישא ויתן בדין זה צריך שיהא בקי בלשון ערב האמיתי היא הנקראת מערבה שנכתבו בו ספרי החכמות החיצוניות בחידות ערב ומליצותיהם ומשליהם ושיריהם ולשון ההמון נקרא הוליא ואם כן מי שלא למד בספר ערב אין ראוי לסמוך עליו בהעתקת תקנה זו ואחר שהצעתי כל זה אומר כי החכם הזקן ר' יעקב ן' שושאן נודע בישראל כי לא היה בדורו וכל שכן בדורנו זה שנתמעטו הלבבות שלם כמותו בשני מדות שזכרתי רוצה לומר בסברא ובלשון ערב והיה חכם בכל מיני חכמות ורופא גדול וידוע כי לא יוכל להיות רופא אלא מי שיודע לשון ערב על בוריה ומתכונתיה ובסברא לא נמצא כמותו כי אני ידעתיו וכאשר הייתי בימי חורפי עמדתי לפניו והכל היו מסכימים לשמועתו ועיני ראו ולא זר והיאך יעלה על לב להרהר אחריו ולבטל פירושו (לפרש) לתקנה זו על פי העתקתי או על פי העתקת אחרים שאינן מכירין לשון ערב לא הכירו דרכיו ולא ידעו סברותיו ועוד כי המעתיק אפי' יהיה בקי בשתי הלשונות אי אפשר שלא ישנה הענין קצתו וגדולה מזו אומר אפילו אם היה הזקן הנזכר נשמתו עדן פה עמנו עומד היום והיה הוא בעצמו מעתיק התקנה לרב שיחיה לא היה יכול לישב בלבו ולצייר בשכלו עניניה על אופניהם במטבע שהוטבעו בשכלו עצמו ובשכל המתקנים אמנם היה יכול לקרב אותם להבנתו יותר מאחרים מבלי שיגיע לנקודת אמיתת הענינים והראיה החזקה על אמיתת פירושו היא שנתקיימו דבריו וכן התנהגו לפניו ולאחריו עד שפשט המנהג בטוליטולה ובנותיה ותדע שהוא כך שהרי מעשים בכל יום וסופרי העיר כמו רבי שמואל ס"ט שקבל מר' יוסף נ"ע כותב בכל יום צואות הנשים (הנכסים) ומחלוקת נכסיהם על פיהם ואין אדם מוחה בידם ופוק חזי מאי עמא דבר כי שאל נא לימים ראשונים מיום שנעשית תקנה זו כל איש ואשה שאין להם זרע או רובם עושים הסכמה ביניהם נקראת בלע"ז אירמאנדאר מי שימות קודם מהם יזכה בחצי הנכסים והרבה עושים זה אפילו כשיש להם זרע וכמה קרקעות נמכרו בטוליטולה בשטרי הסכמות כאלו וכל משכיל ידע דמי שראה שפשט מנהג זה ונשא אשה אחר כך על דעת זו נשא וזה או קצתו יספיק למודה על האמת רצה לומר שהמלות כוללות כל דבר שהשכל גוזר בו ובעל הדת פורש מהן ומשנה בהן כפי רצונו כיצד הרי שהשכל גוזר שכל מי שיקח אשה וייחדנה להוליד ממנה בין ישראל בין גוי תקרא זאת אשתו ומי שבא עליה הוא משחית העולם מדין השכל והראיה דברי יוסף לאשת פוטיפר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו הרי התנצל לה שלא היה יכול להזקק לה מפני שהיתה אשת איש ואחר כך בא בעל הדת והפקיע האישות מן הגוים ואמר אין אישות לגוי ולא הניח אישות בעולם אלא לישראל על ידי חופה וקידושין והנה אשת ישראל היא אשתו על פי השכל ועל פי הדת ואשת הגוי היא אשתו על פי השכל לבד ולא ע"פ הדת כיוצא בו הנדה אם תרחץ בשרה במרחץ יפה יפה במים זכין היא טהורה ע"פ השכל ואינה טהורה ע"פ הדת [עד שתטבול במקוה של מ' סאה אפילו במים וטיט ושהמים צפין על גבה ואם קורטב חסר אינה טהורה על פי הדת] ואפילו תצוק על בשרה כל מי הים אינה טהורה אלא על פי השכל ולולי שאיני רוצה להאריך הייתי מביא דמיונים אחרים אבל הדומה לי בנדון זה שהשכל גוזר שיניח אדם יגיעו ועמלו לכל מי שירצה ונקרא זוכה בירושתו יהיה מי שיהיה כפי הלשון שהוא מוסכם על פי השכל כמו שכתבתי ומי שמת והתגבר אחר ונטל נכסיו נקרא יורשו לא זוכה בירושתו והעד על זה הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי כלומר מאחר שאליעזר הוא בן משק ביתי ומושל בכל אשר לי כשאפטר מן העולם הוא יהיה יורש אותי ואף על פי שלא (נ"א שלוט) היה זוכה בירושתו עד שבא בעל הדת ואמר איני רוצה שיקרא יורש אלא הבן או הבת ובמקום שאין בן ובת שאר יורשין והנה עתה נחלק ענין הירושה לשלש חלקים יורש וזוכה בירושה מחמת השכל וזוכה בירושה מחמת הדת כיצד ראובן שמת ובא נכרי ונטל נכסיו בזרוע נקרא יורשו ע"פ הלשון ואם כתב נכסיו לנמואל בן שמעון אחיו בתורת מתנה נקרא זוכה בירושה מחמת השכל על פי הלשון וחנוך ופלוא נקראין זוכין בירושתו ע"פ הדת ומחמת שהוא כן התקנה שאמרה שיהיו חצי נכסי האשה למסתחקי מיראתהו כלומר לזוכין בירושתה על דרך כלל ולא אמרה למסתחקי מיראתהו במוגב אל שריע כלומר לזוכין בירושתה על פי הדת יש לנו לנטות אחר לשון המורגל שהוא על פי השכל והוא הכלל ולא לדחוק עצמנו לנטות לפרש שהוא ירושת הדת כי בעל הדת הוא פורט מן הכלל כמו שבארתי והכלל הוא עיקר והפרט ענף ועוד כי הדעת נוטה לכך כי רחל שהיו לה נכסים קודם שנשאת שזכתה בהן מכתובת בעל אחר או שמצאה מציאה או שנפלו לה בירושה ובאה התורה והפקיע ממנה טובת הנאה שהיה לה בנכסים שתניחם למי שתרצה וזכתה בהן הבעל וחזרה התקנה והפקיע חצי אותו זכות והניחה אותה ביד הענייה בעלת הנכסים שיהיה לה טובת הנאה בהם כי שמא יהיה לה אם לענייה ויהיה לה יורש רחוק מאד שלא ראתה מעולם ומה הועילו בתקנה שתשאר אמה תסבב על הפתחים והנכסים איש נכרי יאכלם והלא הדעת מכרעת שהמתקנים לבעלת הנכסים תקנו ולא לזרים ועוד המנהג שהוא שקול כנגד הכל וכל מי שנשא אשה על דעת מה שראה העולם מתנהג בו נשאה עוד תא חזי גברא רבא דמסהיד עלה הוראת הזקן נ"ע ופירושו ועתה אדוני ומורי אם אדם יבא לפניך להעתיק לך התקנה תשאלהו אם הוא בקי בלשון ערב יותר מהזקן נ"ע אם יאמר לך כן אז תסמוך עליו ותפסוק הדין על פיו ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים ומה יצדק עמך אפרוח שלא נתפתחו עיניו אבל תחשבני עוף מצפצף ושלום.