תשובות הרא״ש · כלל נ״ה סימן ז׳

שאלה ילמדנו רבינו קהל קדוש שבמולינה הסכימו שכל אלמנה שתבא לחלוק עם בניה או עם בנותיה שתהא יד יתומים על העליונה או יפרעו כתובת אמן ומתנתה או יחלקו עמה לעולם שתהיה יד יתומים על העליונה לתועלתם כגון אם היו הנכסים מרובים שיפרעו כתובת אמן ומתנתה ואם היתה הכתובה יתרה על הנכסים שיחלקו זהו תורף התקנה עכשיו מת ראובן והניח בנים ובנות והיה עליו שטר חוב מאלף זהובים לשמעון ועמדה דינה אשתו של ראובן והשיאה את הבנות ולא מיחו בה היתומים ולא גלו דעתם אם היו רוצים לפרוע כתובת אמן או אם ירצו לחלוק אבל אומדן הדעת היה שקודם ירצו לחלוק כיון שהכתובה היתה יתרה על הנכסים עכשיו מתו היתומים ובא שמעון לתבוע שטר חובו שהיה לו על ראובן אביהם וטען שיפרעו לו מחצי הנכסים עמדו היתומות ואמרו אין אנו רוצין לחלוק עם אמנו אלא היא תטול כתובתה ושמעון אומר כיון שהיתומים לא גלו דעתם אלא שסמכו על התנאי אנן סהדי דניחא להו שיפרעו חובות אביהם טענו היתומות אנן במקום אחינו קיימינן וכי היכי דהם יכולין לוותר כמו כן אנחנו יכולין לוותר.