אשה שנתנה לבעלה שיקח אחרי מותה החצי שהיה ליורשיה ליקח בכח תקנת טוליטולה מי הוי המתנה מתנה או לא. וזה נוסח התקנה אם תמות האשה בחיי בעלה והניחה ממנו זרע של קיימא בן או בת וכונתינו בזרע של קיימא הוא שיחיה אותו הזרע בחיי אמו ואחרי פטירתה ל' יום גמורים או יותר הרי כל מה שימצא מעזבונה שהוא בגדי נדוניתא או קרקע נדוניתא יחלוק אותו הבעל עם אותו הזרע בשוה ואם לא תניח זרע של קיימא כמו שזכרנו יהיה כל מה שבארנו מעניני עזבונה המצויין בעין בין הבעל ובין הראוי ליורשה זולתו ויסוב מן הבעל החצי הנזכר שהוא ראוי ליורשו על פי הדין למי שקודם בדין לירש מאת יורשיה כאלו מת הבעל [בחייה] ואז נחשוב לענין כאלו מת הבעל בחייה לענין שיזכה הראוי ליורשה מלבד הבעל החצי הנשאר מעזבונה שהוא גוף נדונייתה בין קרקעות בין מטלטלין וישאר לבעל החצי השני ואם יהיה לאשה אם בחייה ויתבאר ביאור יפה שאותו הממון שעזבה האשה הוא ממה שהכניסה ונתנה לה אמה כגון שתהא אמה אלמנה או גרושה והשיאה בתה ונתנה לה קרקע או בגדים שהיו שלה וזוכה בכתובה מה שנתנה פלונית אמה או כגון זה הענין בענין שיתבאר ביאור גמור שאותו הקרקע היה לאמה או שאותם הבגדים נתנה אותם משלה ונפטרה אחר כך הבת בחיי בעלה בלא זרע של קיימא כמו שבארנו הרי יחזיר כל מה שהוא מצוי בעין באותו הממון ליד האם שנתנה לבתה ולא יירשו אותה יורשי הבת ותשאר האם בלא כלום ממנו ויתקיים דברי הנביא שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו אבל יחזור לה החצי וישאר החצי האחר לבעל.
תשובות הרא״ש · כלל נ״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
