תשובות הרא״ש · כלל נ״ד סימן א׳ (ב׳)

תשובה נראה לי אם יברר ראובן בעדות נכונה שאשתו חיתה אחרי מורישה שזכתה בירושתה אפילו אם לא שהתה עמו שנה אחת ולא דמי לנדונית חתנים שלא גבו דשאני התם דנדוניא שהאב פוסק בדעתו תליא ואנן סהדי שהאב לא היה דעתו להקנות וליתן הנדוניא אלא ע"מ שתהנה בתו כמו בעלה אבל בנדון זה לא עלה על דעת חמיו גזרות הללו ואף בדבר הרגיל והוה כמו מיתה דשכיח דאזלינן בתר אומדנא אבל כי האי לא אזלינן בתר אומדנא אלא בממון שפסק האב ועודנו בידו דלא מפקינן מיניה וגם לא דמי לתקנת רבינו תם ז"ל דהיכא שמתה בתוך שנת הנישואין שהבעל מחזיר נדוניא לאביה או ליורשיה דעל הנידוניא דוקא תיקן משום עגמת נפש ואסמכוה אקרא ותם לריק כחכם אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נכסי מלוג בהא לא תקון רבנן והבו דלא לוסיף עלה ומק"ו לא ילפינן השתא ממון שבא לידו צריך להחזיר לא כל שכן שלא יגבה הא תנן במסכת ידים (פ"ג) אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים זה מזה וכן אמרינן בפ"ק דנדה (ז’) גבי אחורי כלים שנטמאו במשקין וכו'.