תשובות הרא״ש · כלל מ״ו סימן ב׳ (ה׳)

ומה שהבאת מההיא דפרק השולח (ל"ג) בטלו מבוטל דברי רבי ורשב"ג אומר (אינו מבוטל) אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו ודקדקת מכלל דרבי סבר דיכול להוסיף על תנאו לבטל הראשון ולקיים האחרון דאף להוסיף על תנאו פליג והוי כמבטל הראשון ומקיים האחרון שמוסיף דומיא דסיפא דברייתא דאמר לה בפני שנים על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים על מנת שתתני לי שלש מאות זוז גם זה לא שייך לא למגרש על תנאי ובטל תנאו ולא דמי לההיא דמי שאחזו דר' ורשב"ג איירי בעוד שהגט ביד שלוחו והוי כאלו הוא עדיין ביד הבעל ומילתא דפשיטא היא שיכול לעשות מה שלבו חפץ ואף רשב"ג לא פליג אלא משום תקנת חז"ל אבל מדינא מודה לבטל ולהוסיף ועוד הבאת ההיא דפסקיה מברא וזה לשונך דאמרינן מי סברת לבטולי תנאיה קא אתי וכו' ודקדקת מזה דמשמע הא אי אתי לבטולי מצי מבטיל גם זה לא ידעתי מה ענינו לכאן כי התם לא בא לבטל שום תנאי אלא לקיים התנאי כי התם אמר אי לא אתינא בגו תלתין יומין ליהוי גיטא ובא ופסקיה מברא וקא צווח ואמר חזו דאתאי וקיימתי תנאי ונתבטל הגט ממילא ואלו היה מבטל התנאי היה הגט חל למפרע ועוד הבאת וזה לשונך וכן נמי חיישינן שמא פייס וחיישינן שמא בא משמע שיכול לבטל אף על פי שהגיע הגט לידה גם זה אין ענינו לכאן לדברי כל המפרשים לרש"י ז"ל שפירש שמא בא אצלה ופייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה ור"ת ז"ל שמא פייס ובטל הגט ואם כן אין שייך זה בכאן להביא על ביטול תנאי כלל וחוץ מכבודך נראה לי שחלקת עלינו את השנים ואין חולק בדבר אחרי שבא לידה הגט הכל מודים שאין יכול להוסיף עוד תנאי אחר וכל זמן שהוא ביד השליח אין לו לבטלו ולא להוסיף על תנאו מפני תקנת חכמים ואם בטלו או הוסיף על תנאו מה שעשה עשוי ואם בא הגט לידה על תנאי העשוי בתיקון חז"ל בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו אפילו הכי יכול לבטל התנאי והמעשה קיים והכי מוכח בפרק המדיר (ע"ב) איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט וכו' אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחיל לתנאיה כלומר ותלמוד מכאן כל המתנה תנאי בתחלת המעשה ובשעת גמר לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו כגון אמר בפני עדים אני רוצה ליתן לאשתי זאת בפניכם על תנאי זה ואחר כך נתנו בפניהם סתם ולא הזכיר התנאי ודאי לא אמרינן הכי דעל דעת ראשונה הוא עושה ואינו מוחל תנאו אלא היינו טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלמא מוכח שאם בטל תנאו בפירוש שהוא בטל דאם אינו יכול לבטל תנאו מאי קאמר לא תימא טעמא דרב דכיון דכנסה סתם אחולי אחיל לתנאו הא אפילו בטלו בפירוש לא היה בטל אלא ודאי אם קדש על תנאי ובטל התנאי הוא בטל אבל כנסה סתם לא בטל התנאי.