תשובות הרא״ש · כלל מ״ו סימן ב׳ (ב׳)

יראה לי שמותרת לינשא לאלתר ואינה צריכה להמתין עד שיגיע הזמן כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה כאלו הגיע זמן התנאי ונתקיים וכן מוכח בפ' מי שאחזו (ע"ד) בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו תיבעי לרבנן תיבעי לרשב"ג כו' עד א"ל אינה מגורשת איתיביה האומר לחברו קונם שאי אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לי כור של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי הכי השתא התם לצעורה קא מכוין ולא צערה הכא משום הרוחה היא אלמא כל היכא שאין התנאי לצער האשה מחילת התנאי הוא בקיומו ובנדון זה התנאי היה לטובת האשה שאם יבא בתוך הזמן שישוב אליה וכן מחילת התנאי הוא טובתה דמאחר דאין דעתו לחזור למה תתעגן עד כלות התנאי ומיהו במחילת התנאי אינו תלוי פן יהא לטובתה או לרעתה רק שתחלת התנאי לא יהיה לצערה אז אמרינן דמחילת התנאי הוא כקיומו שהרי נתן לה גט מעכשיו על תנאי זה והגט הוא לאלתר ויקיים התנאי דקיימא לן כרב הונא דאמר והיא תתן אלא שלא תנשא לכתחלה דחיישינן דילמא לא תתן ונמצאת אשת איש למפרע אבל אם מחל ובטל התנאי הרי הגט למפרע גט משעת נתינה מידי דהוה אהרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דהוה גט ומותרת לינשא לאלתר כיון דלא אתי הכא נמי כיון שבטל התנאי והמעשה קיים מגורשת משעת נתינה דביטול התנאי כמיתה דמיא ואם תאמר הא דאמרינן דמחילת התנאי כקיומו הני מילי תנאי שהתנה הבעל להנאתו ולטובתו על מנת שתשמשי את אבא ואמר שלא בהקפדה אי איפשי שתשמשני או ע"מ שתתני לי מאתים זוז דהוי דומיא דאם אין אתה נותן לי כור חטין דכיון דהתנאי הוא לטובתו ומחל הרי הוא כאלו התקבל אבל בתנאי זה אפשר שהאשה לא רצתה לקבל גט אלא בתנאי זה כי מפני חיבת בעלה רצתה להתעגן זמן זה אולי ישוב נמצא תנאי זה מכח האשה בא והבעל הסכים על ידה ועל דעתה ואדעתא דהכי נתנו לה ואין בידו לבטל התנאי ואף על גב דאמרינן בפרק אי זהו נשך (ס"ו) אי לאו פטומי מילי בדידה קיימא למישדה תנאה בגיטא הא מסקינן התם מהו דתימא איהו גופיה אדעתא דידה גמר ויהיב קא משמע לן אלמא תנאי שהתניתה האשה והבעל הסכים על ידה הוי תנאי וכיון שהתנאי בא מכח האשה אין הבעל יכול לבטלו ולשויה גיטא בלא דעתה הא ליתא דהא מההיא גופא דאיזהו נשך מוכח דתנאי דידה לאו כלום הוא אלא שהבעל מסכים והוי כאלו הוא התנה וכיון שהבעל מתנה בידו לבטל ואף על פי שהיא לא היתה חפצה לבטל הגט אלא בתנאי זה ואינה רוצה בביטול התנאי מכל מקום כיון שבא הגט לידה מגורשת דלא בעינן דעת האשה בגט ויותר מזו אמרו ביבמות פרק חרש (קי"ג) אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת משום דלא בעינן דעתה כל שכן בנדון זה שקבלה גט מדעתה מעכשיו על תנאי לא תוכל האשה לומר אדעתא דהכי לא קבלתיו דאפילו היתה סבורה שהיה שטר חוב היתה מגורשת ואף על גב דרב אלפס פסק בההיא דמעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש כיון דלא איפשיטא בעיא אם התירוה לאלתר או לאחר י"ב חדש עבדינן לחומרא ולא שרינן לה עד י"ב חדש שאני התם משום שהתנאי קיים ולא נתבטל וגזרינן מת אטו לא מת אבל היכא דבטל התנאי הא ליתא לתנאי וליכא למגזר וביטול התנאי הוא כקיומו כדפרישית לעיל ומה שתליתי הדבר בדעת האשה בתחלת דברי וכתבתי אם יבטל הגט והיא חפצה בביטול לא בשביל שאנו צריכין לחפצה כדפרישית אלא נראה יהא כעובר על תקנת רבינו גרשום אולי אינה חפצה להתגרש קודם הזמן אבל יראה לי כי הא תקנתא כי מה בצע לה להתעגן אחרי שעל כל פנים אין דעתו לשוב לאשכנז כי דחיתיו זה ימים רבים מיום אל יום אולי יתרצה לשוב ואני רואה שבכל יום מתוספת שנאת הארץ עליו והסיח דעתו לגמרי מלשוב עוד אל הארץ אשר יצא משם ורצה לפטור את אשתו לאלתר ונשאנו ונתננו בדבר אם יצטרך לשלוח לה גט והסכמנו למה שכתבתי.