תשובות הרא״ש · כלל מ״ה סימן ז׳ (ב׳)

תשובה רואה אני שמינה ר' יונה את ר' שלמה שליח להולכה וצוה הסופר שיתנהו בשליחותו לרבי שלמה הנזכר ומה שכתב תכף שיגיע מידך לידו תהיה בו מגורשת ממני שמשמע שר' יונה חזר ועשאו לרבי שלמה שליח לקבלה ובטל שליחות הראשון ההולכה כי היה סבור שבידו למנות שליחות לקבלה יראה שאין לתלות בזה שחזר בו משליחות ההולכה חדא דאם כן למה כתב מעיקרא שליחות ההולכה כי דרך הוא שאחר שיגמר כל השליחות בפני העדים כותב הסופר מינוי השליחות וחותמין בו העדים ואם חזר בו משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה כי היו סבורים שיש לו כח לעשות שליח לקבלה אם כן למה כתב שליחות ההולכה אלא ודאי תלינן האי מילתא בטעות הסופר וכך היה הענין אותו המגרש אדם רע היה ושכרוהו לגרשו ולא רצה להתעכב עד שיכתוב הגט ומינה לאלתר את ר' שלמה שליח להולכה ומחמת שלא רצה להתעכב עד שיכתב מינה לסופר שליח שיתננו בשליחותו לרבי שלמה ובשביל שמינה שליח על שליח טעה ואמר שמיד שיגיע הגט ליד השליח תהיה מגורשת ממני וטעה והשמיט הבעל [וכן היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנו לאשתי ומיד כשיגיע הגט לידה תהיה מגורשת] או הבעל אמרו והסופר השמיטו ולא תלינן שחזר משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין (אדם) [הבעל] עושה שליח לקבלה ויותר מזה אמרינן בפרק התקבל (ס"ב) האומר התקבל גט לאשתי דהוי שליח להולכה וכשיגיע הגט ליד האשה מגורשת ואף על פי שאמר הבעל התקבל דמשמע לשון קבלה ונמצא שלא עשאו שליח להולכה ואפי' הכי מגורשת כשיגיע הגט ליד האשה משום דאמרינן אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר כ"ש בנדון זה שעשאו בפירוש שליח להולכה אלא שנפלה שגגה וטעות בדבר דלא אמרינן שחזר בו משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה ועוד אפילו נאמר דעם הארץ היה ולא ידע שאין הבעל עושה שליח לקבלה ואעפ"י שמתוך לשון הגמרא משמע דכל אדם יודע זה נראה לי אף כי נאמר שזה לא ידע למה יש לנו לתלות הדבר בחזרה מוטב יש לנו לומר דליפות כחה נתכוון אם תועיל שליחות הקבלה שתתגרש ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו והלשון שכתוב בשטר מנוי ויותר על זה שרבי יונה מינה עוד שליח וכו' משמע שלתוספת נתכוון מימר אמר תתגרש כל היכא דמיגרשא לכן הן נתלה הדבר בטעות הן נתלה הדבר בתוספת אין כאן ביטול לשליחות ההולכה אשר בה"ר יחיאל ז"ל.