תשובות הרא״ש · כלל מ״ב סימן א׳

דין (ריב) לא ידעתי אחקרהו צדק צדק ארדפהו ממים רבים אדלהו יורוני חכמי מיגנצא ואופנהים וורמשא שפטרא על ראובן שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתים ונודע לו שהיא נכפית והוציאה מביתו והנה תובעת ממנו שאר כסות ועונה והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלתה להסתופף אצלה גם סכנה יש בדבר וחפץ לגרשה וליתן לה את כל אשר לו ועני הוא ואינו משיג לוטרין היילוייש ומטיבותיכו נדין לפניכם כתלמיד לפני רבותיו אמת הוא שחכמי הגמ' אמרו (כתובות ע"ז) בין שנולדו בו מומין גדולים בין שנולדו מומין קטנים כופין אותו להוציא ורבינו גרשון מאור הגולה ז"ל פי' בתשובה אחת דנכפה הוי מום גדול ובאשה אמרו חכמים אם נולדה בה מומין נסתחפה שדהו ואם בא לגרשה צריך שיתן לה כתובתה ועתה בימי חכמי הגמרא אם אירע מום זה באשה בעלה היה מגרשה ומתחייב לה כתובה ויפרע מה שנמצא בידו והשאר באשר תשיג ידו ועתה שתיקן הגאון רבינו גרשום ז"ל שאין לגרשה בעל כרחה איך יתכן שיתחייב לה שאר כסות ועונה אם כן יפה כח האשה הרבה מכח האיש דאלו נולד מום זה באיש אין אנו אומרין יכפוה להיות אצלה אלא כופין אותו להוציא ויתן כתובה ואם נולד באשה יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה השתא באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובה אם נולדו בו מומין אשה שמתגרשת בעל כרחה לא כל שכן אלא שרבינו גרשום עשה גדר לדבר וכי לאו קל וחומר שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לעגן האיש לבטלו מפריה ורביה אלא ודאי יגרשנה ויתן לה כתובתה כי כולי האי לא ייפה בתקנתו כח האשה מכח האיש אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקת גט ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בעל כרחה ואף אם תמצא לומר שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בעל כרחה מכל מקום במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שאר כסות ועונה ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהיה מחוייב לה והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו הרי כתבתי לכם עניות דעתי ואתם רבותי הורוני דעתכם תורוני ואעשה ושלומכם ישגא לעד אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.