תשובות הרא״ש · כלל ד׳ סימן ט׳ (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה להתפלל שתי תפלות של מנחה לא ידעתי מקום לתפלה זו דתניא בפרק אין עומדין (ל"א) יכול יתפלל אדם כל היום כבר מפורש ע"י דניאל וזימנין תלתא ביומא הוה כרע על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה וכן מפורש על ידי דוד ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו' והא דאמר רבי יוחנן בפרק מי שמתו (כ"א) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אמילתא דרבי אלעזר קאי דאמר ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל וכו' אבל ודאי התפלל בהא לא קאמר ר' יוחנן שיתפלל שנית וכן בכל מקום שאמרו חכמים אין מחזירין אותו כגון שטעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלת הערב וכן אם לא אמר על הנסים בחנוכה ופורים או עננו אם היה רוצה להתפלל כדי להזכיר אין לו רשות להתפלל אלא כמו שתקנו חז"ל כן מפרשים גדולי אשכנז וצרפת אמנם רב אלפס ז"ל כתב אההיא דר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו וה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור ותפלת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה כדאמרינן צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי ולפי המנהג שאתם מקריבין מנחת חובה ומנחת נדבה יראה לי דכיון שהגיע זמן המנחה לא יתכן שיהיה הראשונה נדבה דתנן (י"ג) היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא ופריך בגמרא מאי כיון לבו אילימא לצאת ש"מ מצות צריכות כונה ומשני בקורא להגיה ופר"ח בקורא להגיה [שקורא בדקדוק חסרות ויתרות כגון לטוטפת למזוזת כדי להגיה] אבל אם היה קורא המלות כתקנן יצא בלא כונה וא"כ הכא נמי יצא ממילא בלא כוונה ידי תפלה ומיהו יכולני לדחות נהי נמי דהקורא או המתפלל יצא בלא כוונה אבל אם פירש בהדיא איני רוצה לצאת בהא אפשר שתהיה נדבה אפשר שלא יצא בע"כ ומ"מ נראה בעיני אחר שהגיע זמן תפלה יצא לאלתר ואם ירצה יתנדב אח"כ ועוד ראיה מהא דאמרינן (שם כ"ח) אם לא התפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף ואף על גב ששתיהם עליו חובה צריך להקדים תפלת המנחה כיון שהגיע זמנה כל שכן אם רוצה להתפלל שתי תפלות אחת חובה ואחת נדבה שצריך להקדים החובה ורבותינו ז"ל אומרים אם לא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו אלמא אפילו בדיעבד לא עלתה לו אם הקדים המאוחרת ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.