תשובות הרא״ש · כלל ל״ט סימן ו׳ (ג׳)

תשובה לא שייך להזכיר דרבי נתן דההיא דרבי נתן איירי בראובן שחייב מנה לשמעון ושמעון חייב ללוי שלוי יכול לגבות מראובן ולא מצי ראובן למימר לאו בעל דברים דידי את אבל בנדון זה אם שטר המתנה היה נכתב כהלכתו כבר זכתה לאה בכל הקרקעות שנתן לה והם שלה אף על פי שהיא מנחת לבעל לאכול הפירות זה תלוי בדעתה כל זמן שהיא רוצה וכשתרצה תוציא הקרקע מיד בעלה ואף פירות לא יאכל ומה שאמרת שתלה הבעל הגבייה ברצון האשה זו אינה טענה כי נתן לה בסתם אלא שהעדים שהתרו בו והודיעוהו הדבר תחלה שמתנה שהוא נותן לאשתו הוי כאלו נותן לאחר ואעפ"כ גמר ונתן לה הילכך אם השטר נכתב כהלכתו הרי שמעון גובה חובו מן הקרקעות שנתן לה אבל מה שכתוב ונתתי האלף זהובים בשם (נ"א בשני) למתנה זו לא יוכל להוציא מן הבעל כלום מדרבי נתן כי לא שעבד עצמו להתחייב לה כלום אלא שכתב שנתן לה במתנה אלף זהובים ולפי לשון המתנה כבר הן בידה וכל זה כתבתי לך אם היה השטר נכתב כדין אבל תורף השטר שכתבת לי נראה שאין בו ממש לפי שכתוב בו וכתבו וחתמו עלי בכל לשון זכות ותנו ללאה אשתי כך וכך בתים וכו' ואין נזכר בשטר שהוא נתן לה כלום אם היו מטלטלים ונתנם ליד העדים ואמר להם תנו זה לאשתי זכתה האשה אבל כיון שלא נתן ליד העדים כלום לא זכתה האשה כי הוא צוה לעדים ליתן אבל הוא לא נתן כלום וכך רגילין לכתוב בשטרות הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו להיות בידו לזכות ולראיה מחמת שרציתי ברצון נפשי ונתתי לו כך וכך ממון אבל מה שצוה לעדים ליתן זה אינו כלום.