תשובות הרא״ש · כלל ל״ה סימן ד׳ (ב׳)

תשובה תחלת דברים נראה לי כי עקוב יעקב אותו רבי יעקב הרע מאד לעשות הוציא קול על בת ישראל שנתקדשה ולא הזכיר עדיו וראוי להענישו על כך פן ירבו המתפרצים לזלזל בבנות ישראל להושיבם עגונות וניכר לכל באומדנא דמוכח שאינו אומר אמת כי כבר נהגו אבותינו הראשונים לעשות פומבי ופרסום בשעת קידושין כאשר אמרו (גיטין פ"ט) נרות דולקין ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין וכן נהגו בדורות הללו שנועדים יחד קרובי וקרובות האשה וכן קרובי וקרובות האיש ואינו דבר מצוי שאדם נכבד ואשה נכבדת יעשו במחשך מעשיהם ומראש בסתר ידברו ועוד שאינו זכור מי היו עדיו ועוד שאומר שקדשה פעמים ומה היה צריך לקדש ב' פעמים אלא שכונתו להרע שאם ימצא מוכחש פעם אחת בעדי חמס שיביא שיאמר לו עוד יש לי עדים על קידושין שניים או שמא מתוך דבריו שאמר שקדשה פעמים נכרין מעשיו שעל ידי תחבולה ומרמה רצה לקדש אותה כגון שנתן לה שום חפץ ואמר לאחר שקבלתו הרי את מקודשת לי ולא רצתה לקבלו לשם קידושין וכאשר לא עלתה בידו בפעם ראשונה נסה בפעם שנית ועוד שכבר נמצא שקרן שהזכיר עדים והעדים שהביא הכחישו ואשתכח דאסהדי שקרי קא מהדר ואפילו היה מביא עוד עדים היה צריך לדקדק אחריהם בכל מיני דרישה וחקירה וגם שיהיו אנשים שלא יצא עליהם מעולם שם רע ומכל אלו הטעמים נראה שאין ממש בדבריו ולא נתכוין אלא להוציא עליה קול של שקר וראוי ליענש על כך ואין חשש איסור בשביל קול שהוציא חדא שאין זה קול אלא כדקאמר בגמרא ולא ששמעו קול הברה אלא שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אבל אם אמר אדם קדשתי פלונית והיא אומרת לא קדשתני אין זה קול כדתנן (קדושין ס"ה) הוא אמר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני היא מותרת בקרוביו ועוד אפי' היה קול גמור קלא דבתר נישואין לא חיישינן כדאיתא בפרק בתרא דגטין (פ"ח) על מתניתין יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ופריך בגמרא ואסרינן לה אגברא הא אמר רב אשי (שם פ"ט) כל קלא דבתר קדושין לא חיישינן וכן בנדון זה אחר שכבר קדשה רבי משה תו לא חיישינן לקלא דנפיק בתר הכי ואי משום דשכרו קרובי האשה עדי חמס לכתוב גט משם רבי יעקב והוי כאלו הודת שקבלה קדושין ממנו נראה לי דלא הויא הודאה שהרי ראו מעשיו והבינו מחשבותיו של רבי יעקב שהיה מחזיר אחר עדים שקרים חשבו גם הם המחשבה לא טובה לבטל מחשבתו שלא תתבייש אם יביא עדים שקרים וגם אלו היתה מודה שנתקדשה לא היתה חשודה להפקיע עצמה מתחת ידו בגט מזויף דלא נחשדו בנות ישראל על כך הילכך כיון דאיכא רגלים לדבר לומר למה שכרו עדים לכתוב הגט לא דיינינן לה כהודאה דאפילו אם היתה מודה בפירוש שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שם איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכה דאיסורא שהרי אומרת שהיא אשת איש ולא ספינן לה איסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה וכיון שהיא עומדת בדבריה הראשונים ואומרת שמעולם לא נתקדשה ויש אמתלאה טובה לומר למה צוו לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא ומצינו שהקלו חכמים בדבר זה להתירה אף על גב דשויא לנפשה חתיכה דאיסורא כדתנן בפ' בתרא דנדרים (צ') בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו' חזרו לומר שלא תהא עיניה נותנת באחר וכו' אלמא אף על גב דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא משום חששא דלא תתן עיניה באחר ספינן לה איסורא משום דלא האמינוה חכמים וחשבינן לה בודאי משקרת.