תשובות הרא״ש · כלל ל״ה סימן ב׳ (ג׳)

גם אני צעיר צעירים לא אמנע מלחוות דעי כי מילתא דאיסורא היא ואין חולקין כבוד לרב ורבינו הגדול ה"ר אביגדור כהן נראה לי דהמשאיל חפץ לחברו והלך השואל וקדש בו את האשה אינה מקודשת כי אדעתא להשתמש בו השאילה לו ולא שיהיה הגוף שלו וכשמקדש בו את האשה קבלתו אדעתא דהכי שיהא שלה נמצא שקדשה בגזל ולא הויא מקודשת וה"מ במשאיל חפץ לחברו להשתמש בו והלך השואל וקדש בו את האשה אבל השאילו לקדש בו נראה לי דהוו קידושין טובים ואינה צריכה להתקדש פעם אחרת כיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לעשות קידושין שתהא האשה מקודשת לו כי אדעתא דהכי מסר בידו הטבעת ואם לא יועיל לו בלשון שאלה יהיה בלשון מתנה ולכל הפחות יהיה מתנה על מנת להחזיר והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירהו לו או יחזיר דמיו והחזרת הדמים הויא חזרה אפילו לרבנן דפליגי על רשב"ג באצטלית דדוקא התם דלצעורא קא מכיון והא לא צעירא וכי האי גוונא מחלק בעל הגמרא בפרק מי שאחזו (ע"ד) אבל הכא משום הרווחה הוא והא קא רווח וגבי שור בפרק יש נוחלין נראה לי שאם אמר שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי והקדישו והחזיר לו דמיו הרי זה קדוש אף על גב דקאמר לי כיון שהחזיר לו הדמים ויכול לקנות בדמים שור כיוצא בזה קרינן ביה שפיר מידי דחזי ליה כי מה לי הוא מה לי דמיו וראיה לדברי מקידושין (נ’) על ההיא משנה מעשה בחמשה נשים ובהם שתי אחיות ואמר רב עלה שמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה ופריך מיתיבי קדשה בגזל בחמס או בגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה בו מקודשת התם בגזל דידה וכו' והא מתניתין בגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך אלמא חזינן דבגזל דעלמא לא מקדשא ובגזל דידה מקדשא היכא דשדיך או אפילו היכא דלא שידך היכא דאמרה אין בשעת קידושין כדאיתא בפ"ק דקידושין (י"ג) ההיא אתתא דהוה מזבנא וורשיני אתא ההוא גברא חטף וורשנא מידה אמרה ליה יהבי לי אמר לה אי יהבינא ליך מקודשת לי שקלתיה ואישתיקא אמר רב נחמן יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ומסיק גמרא דדוקא משום דשתקה אבל אם אמרה אין בשעת הקידושין מקודשת אפילו שלא שדיך וכן פסק הרי"ף ז"ל אלמא חזינן דבגזל דעלמא לא מיקדשא משום שאינו שלו וכדר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ובגזל דידה מיקדשא אף על פי שאינו שלו אלמא מאחר דשדיך ונתרצית להתקדש לו אפילו שתקה בשעת קבלת הקידושין אנן סהדי שמחלה לו מה שגזל ממנה ונתנתו לו במתנה כדי שיקדשנה באותו חפץ שגזל כל שכן בנדון זה שאדם משאיל חפץ לאוהבו לקדש בו האשה שדעתו ליתנו לו בכל יפוי כח כדי שיועיל ויהיה בו כח לקדש האשה כי אדעתא דהכי מסרו לידו ואם לא יועיל בו לשון שאלה שיתפוס בו לשון אחר שיועיל לענין קידושין וכ"ע לאו דינא גמירי והיה סבור שיועיל לשון שאלה ולעולם אמדינן דעתיה כיון שמסרו לידו לקדש בו האשה שאם לא יועיל בו לשון שאלה שיתנהו לו בלשון אחר המועיל לענין קידושין ולפחות הוי מתנה על מנת להחזיר כדפרישית לעיל כדחזינן בגזל דידה דאמרינן דעתה שנתנה לו החפץ אף על פי שלא פירשה ועוד ראייה מפרק יש נוחלין (קל"ז) דרש רב נחמן בר רב חסדא אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רשב"ג ורבי ומתקיף לה רב נחמן בר רב יצחק ע"כ לא פליגי רשב"ג ורבי התם אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי אבל הכא אי מיפק לא נפיק ביה למאי יהביה ניהליה אלא למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק כי פליגי שמכרו או שאכלו אלמא חזינא דלרבי אף על גב דלא מצי מיכל ליה נפיק ביה ובתר הכי קאמר (ב"ב קל"ז) אמר רבה בר אבוה האחים שקנו אתרוג בתפוסת הבית ונטל אחד מהם ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא ומאי שנא מאחריך לפלוני דלרבי נפיק ביה אף על גב דלא מצי למיכליה אלא משום דאמרינן אי לאו למיפק יהביניה ניהליה למאי יהביה ניהליה ובנדון זה נמי כיון שמסרו לידו כדי לקדש בו את האשה אם לא יועילו הקידושין למאי יהביה ניהליה אלא ודאי יש לומר כדפרישית לעיל ועוד ק"ו הוא דבאתרוג לא פירש שנתנו לו לצאת אלא שאנו אומדין דעתו שלצאת בו נתנו דאם לא כן למאי יהביה ניהליה אבל בנדון זה מסתמא בקש ממנו טבעת להשאיל לו לצורך קידושין והוי כאלו השאילו שורו ונתן לו רשות להקדישו דהוי קדוש כל זה כתבתי על כי ידעתי כי כמה פעמים מעשים שמקדשים בטבעת שאולה לכך דקדקתי וחלקתי שלא להוציא לעז על כמה קידושין שוב בדקתי בספרים החיצונים ומצאתי בספר החכמה שייסד רבינו ברוך ז"ל ומה שנהגו בני אדם לקדש בטבעת שאולה נראה דלאו שפיר עבדי עד כאן לשונו אבל ראיה לא הביא לדבריו וז"ל בעל העיטור והמקדש בטבעת שאולה איכא דמדמי ליה למתנה על מנת להחזיר והאשה אינה מקודשת ואיכא מאן דאמר סתם שאלה שלשים יום ובההיא הנאה מקדשה ומסתמא לא עבדינן בה עובדא ובספר הדינין שייסד רבינו משה כהן ז"ל כתוב בתשובה אחד המקדש בטבעת שאולה מקודשת ואחרי שדקדקו רבותינו בדבר ונחלקו טוב ליזהר שלא לקדש בטבעת שאולה אבל אם כבר קדשה נראה לי דהויא מקודשת אם השאילו לו אדעתא לקדש בו את האשה ועוד הראה לי מורי ה"ר ר' יצחק ז"ל תשובת רבינו שמשון בעל התוספות דהויא מקודשת בטבעת שאולה וטוב הדבר לפתותו ולרצותו בכסף שיגרשנה אמנם אם נראה לכם רבותי הקרובים אל הדבר שאם המקדש אינו אדם ראוי והגון לדבק בבת טובים ובנכל ובתרמית פתיה וקרוב הדבר לדמותו לעובדא דנרש דגרסינן ביבמות בפרק ב"ש (ק"י) משום שנעשה שלא כהוגן הפקיעו הקידושין גם זה שעשה שלא כהוגן נהי דקדושין לא נפקיע מ"מ יש לסמוך בנדון זה על דברי קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין אותו לגרשה אמנם יש לנסות אם יוכלו לפייסו בריצוי כסף ואם לא יאות אני נגרר אחריכם לכופו לגרשה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.