תשובות הרא״ש · כלל ל״ה סימן ב׳ (ב׳)

אלה דברי ה"ר אביגדור כהן צדק ז"ל השואל פרה מחברו לשלשים יום ונתן לו המשאיל רשות להשאילה כל ימי שאלתה למי שירצה והלך וקדש בה את האשה מקודשת בד"א שאמר לה התקדשי לי בהנאת שימושה דבדידיה קא מקדשה דאע"ג שאין גופה של פרה קנויה לו הנאת שימושה מיהו עד שלשים יום הוא שלו ואותה הנאה נתן לה לשם קידושין ודמי למקדש בהנאת מלוה דמרויח לה זימנא דמקודשת אף על גב דמלוה גופה לא מיקניא לה קידושין בכל הנאת שוה פרוטה תליא מילתא דהא בעינן עד שיתן הוא ואמר הוא וזימנין דמיקדשא אפילו כי יהבא ליה כגון באדם חשוב דמקבלתו היא נהנית הנאה של שוה פרוטה ובלבד שיאמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת קבלתי ממך הילכך החפץ שנותן לה בשעת קידושין אפילו אין לו בו קנין הגוף אלא קנין פירות וקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אם אמר לה התקדשי לי בקנין פירי שיש לי בחפץ זה מקודשת וה"ה קדשה בטבעת שאולה לו ל' יום ואמר לה התקדשי לי בהנאת שימושי אם יש בהנאת קישוטיה שוה פרוטה מקודשת אף על גב דאסיקנא דקידושין ע"מ להחזיר אינן קידושין טעמא דמילתא משום דדמי לחליפין דאורחיה למהדר אבל הכא כי מיקדשא ליה לאו במידי דהוה הדר אלא בהנאת שמושה הנשאר בידה ואין סופה לחזור לעולם אבל אם אמר לה התקדשי לי בגופה של פרה אינה מקודשת דאינו יכול לקדש בדבר שאינו שלו וגרע מקידושין על מנת להחזיר דהכא אין פרה קנויה לו אפילו לשעה וה"ה בטבעת שאולה אם אמר לה התקדשי לי בגופה של טבעת שאולה אינה מקודשת דהא קיי"ל שאולה אינה מקודשת ולא קניא פי' לא חשיב למהוי כקנין הגוף אבל קנין פירות מיהא הוי ומהניא שאלה למהוי חצרו לענין גט ומציאה ואם זרק לה בעלה גט בחצר השאולה לה הרי זו מגורשת וכן אם היה דבר של הפקר בחצר שאולה לה קנתה דחשיב חצרה לזכות לה ואותה ששנינו (סוכה מ"א) אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון בלולבו של חברו אף ע"ג דיהיב ליה בפי' הנאת שימושו דהיינו נטילתו לצאת בו לא נפיק ביה עד דמיקניא ליה קניית הגוף לשעה לכל הפחות התם היינו טעמא דכתיב לכם משלכם דקנין הגוף משמע ולא סגי בהנאת שימוש לחוד ואם תאמר והלא מתנה על מנת להחזיר קנין פירות בעלמא קרי ליה בפרק יש נוחלין (קל"ז) ונפיק ביה י"ל להכי קרי ליה קנין פירות שאינו יכול לאכלו אבל מיהו קנין הגוף לשעה מיקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהא משלו והא איכא והכי מסיק התם בהדיא דאפילו מאן דפליג במכירה ואכילה למיפק כ"ע לא פליגי דנפיק ומיניה ילפינן לכל מילי ואפילו לקידושין דאורייתא דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה דעדיף משואל דאם נאנס קודם חזרה פטור אלמא מתנה היא אף על פי שעומד לחזרה דכל כמה דלא אהדריה חשוב ממוניה גם בזה יפה כחו דשואל אינו רשאי להשאיל בלא רשות בעלים וזה יכול להשאיל וליתן לאחר בלא רשות בעלים על מנת להחזיר וגם יכול להקדיש דאי משום דמיבעי' ליה לקיומיה תנאיה מצי פריק ליה ומקיים תנאיה וההיא דפרק יש נוחלין (קל"ז) שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי ליה קאמר התם מיירי בהקדישו והחזירו בלא פדיון והשתא אתי שפיר דלא תיקשי ממתנת בית חורון (נדרים מ"ח) דתנינן עלה כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה דמתנה ע"מ להחזיר ודאי יכול להקדיש וכי היכי דדרשינן לכם משעת לקיחה משעת מתנה על מנת להחזיר ודאי יכול להקדיש וכי הוה דרשינן לכם משעת לקיחה להכשיר מתנה ע"מ להחזיר הכי נמי דרשינן ליה לרבות השותפין דכל היכא דכתיב לכם בין יחידים בין רבים במשמע כדאיתא (בפ' כל שעה) [יומא יא] בית השותפין מטמא בנגעים ופריך פשיטא ומהדר מהו דתימא ובא אשר לו הבית לו ולא להם משמע אי הוה כתיב להם שותפין בכלל ה"ה לכם דכתיב אף שותפים במשמע והכי מילי שותפין שלקחוה לשם מצוה דהא בלקיחה דמצוה הכתוב מדבר ועלה קאי לכם אבל לקיחתו לסחור לחודיה לא מיקרי לכם אא"כ יכול לאכלו כדאמרינן בפרק יש נוחלין (קל"ז) ואם אינו יכול לאכלו אינו יוצא בו דבעיא שיהא כולו שלו והא ליכא כי החצי הוא של חברו ואי משום לכם דמשמע אף שותפין הא אוקימנא בשותפין שלקחו למצוה ומתנה על מנת להחזיר כיון דקנה הגוף לשעה אף על פי שאינו יכול לאכלה ואי משום לקיומיה ליה תנאיה יחזיר לו דמיו ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן גמליאל (גיטין ע"ד) אלא באומר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי ואבדה לו אצטליתו אינה מגורשת אפילו נתנה לו דמיה דהתם קא מכוין לצערה הילכך אצטליתו דוקא קאמר לה אבל בעלמא אפילו רבנן מודו דחזרת דמים שמה חזרה וההיא דשור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו והקדישו ולא הוי חזרה שלא החזיר לו כלום לא שור ולא דמיו דשור כיון דלא חזי ליה כמאן דליתיה דמי ואם תאמר משכון שמשכנו בשעת הלואתו דקנייה ליה מלוה רק לענין גניבה ואבדה ולא לענין אונסין ואם קדש בו את האשה מקודשת מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסין ולא מצי מקדש בה ויש לומר דלא דמי דשואל כי אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין אונס אבל לענין למקניא ברשותיה דמרא קאי דלחובתו בלבד קאי ברשותו להתחייב באונסין מידי דהוה אגזלן יכול לזכות בו להיות שלו להקדישו לחברו וליתנו במתנה לא קנוי ליה כלל דבמאי ליקני אבל משכון אף על גב דלענין אונס לא קאי ברשותיה מיהו כיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו לו מעותיו להיות שלו דדבר תורה מעות קונות אלא שעומד לחזרה וכי יהיב ליה זוזי הדר שקיל ליה מיניה אי נמי מצי למימר קדשה במשכון מקודשת ומוקי לה במשכון דאחרים דהרהינו אצלו ואמר לו מעכשיו ואפילו לרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא גובה בהא מודה דהוי כמשכנו שלא בשעת הלואתו כדאיתא בפרק כל שעה (ל"א) ובענין מתנה על מנת להחזיר קבלתי ממורי מאישפירא דדוקא קידושין דמטא ליד האשה על מנת להחזיר לא הוו קידושין דדמי לחליפין אבל אם המקדש השאיל טבעת על מנת להחזיר והלך וקדש בו אשה סתם מקודשת דכל האומר על מנת כאלו אומר מעכשיו דמי והויא מתנה וכי יהיב איהו לאו על מנת להחזיר יהיב לה ולא דמי לחליפין אף על גב דצריכה להחזיר כדי לקיים תנאו יחזור ויקנה ממנה ויחזור ויקיים תנאיה ועוד היה אומר מורי ז"ל דאם נתנה האשה החפץ לאיש על מנת להחזיר עד שלשים יום וקדשה בחפץ זה תוך שלשים יום הרי זו מקודשת ומוחזר ואפילו לא אמרה על מנת שתחזירהו מידי דחזי ליה הוא ועל דרך זו מצאנו שהאשה מתקדשת לפעמים בפרה דידה ונראה דהמקדש סתם בטבעת שאולה כדמפרש בגופה דמי שהרי האשה סבורה שתשאר הטבעת בידה לגמרי ולדעת כן נתקדשה לו וההיא דתוספתא דתני המקדש בפקדון מקודשת מיירי בפקדון שהרשוהו בעליו לשמש בו וקדשה בהנאת שמושו או במעות מותרין המופקדין אצלו דמשעה שהפקידם כמו שהלוהו דמידמקדש בטבעת ובפרה שאולה בהנאת שמוש עדיף מהמקדש בתרומה ומעשרות דאיכא למ"ד טובת הנאה אינה ממון ובהנאת שימושו הוא ממון גמור ובחליפין דבעינן כליו של קונה אפשר (דסגי) דקני בסודר שאול דמאי שנא מחליצה דתניא חלצה בסנדל שאינו שלו חליצתה כשרה בתרווייהו נעלו כתיב ואפילו אם תמצא לומר שאני קנין (ר"ל מן החליצה) דמסתבר שצריך לקנות בכלי שלו קידושין לא ילפינן מיניה דהא מטבע ופירי אין נעשין חליפין ואשה מתקדשת בהן כלי שאול נמי אף על פי שאין נעשית חליפין אשה מתקדשת בהנאת שימושו.