תשובות הרא״ש · כלל ל״ב סימן ה׳ (ד׳)

מורי ורבי שארי הרב ר' ידידיה נר"ו את קט שכלי אחוה על השבויה בעדות גוי אשר כתבת שתשובה רב פלטוי גאון ז"ל שהתיר שבויה לכהן בעדות גוי מסיח לפי תומו שהעיד עליה שלא נטמאת בכח ק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש מאד תמהתי על דבריו מהיכן הרגלים דלא משתמע בשום מקום בגמרא שיהא גוי נאמן בעדות אשה שבויה דגרסינן בפרק שני דכתובות (כ"ז) לימא כתנאי זו עדות איש ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה אחיה ואחותה מעידין אותה אבל לא בנה ובתה ולא עבדה ושפחתה ותניא אידך הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה והימנה ובעלה רב פפי ורב אשי ודאי תנאי היא דרב פפא לימא תנאי היא פירוש רב פפא דאמר לעיל דשפחה דידה לא מהימנא והך ברייתא דהכל נאמנין קאמר דשפחה דידה מהימנא דלא מפקא אלא חמותה הימנה ובעלה ומשני כי תניא ההיא במסיחה לפי תומה אלמא דוקא שפחה מסיחה לפי תומה מהימנא אבל גוי מסיח לפי תומו לא מהימן והכל נאמנין דברייתא קאי אבנה ובתה ועבדה ושפחתה דקא מפקא ברייתא קמייתא אבל גוי לא מצינו בשום מקום שיהא נאמן וקל וחומר של גאון פריכא הוא דאשה עצמה תוכיח דנאמנת לומר מת בעלה שתנשא ואינה נאמנת לומר דטהורה אני כשיש עידי שבויה וכן ע"פ בת קול (יבמות קכ"ב) משיאין מה שאין כן בשבויה אלא חכמים ז"ל סומכין על אשה דדייקא ומינסבא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' ואי גוי מסיח לפי תומו נאמן בנתיה דמר שמואל (כתובות כ"ג) אמאי אוקמינהו לשבויינהו אבראי לעיולי ויסיחו לפי תומם שלא נטמאו ועל השבויה הזאת חזרתי על צדי צדדיה למצוא לה פתח היתר נלאיתי למצוא הפתח כי אחרי שנודע לבעלה כי היתה בין הגוים ושלח שלוחים אחריה הרי כאן עדי שבויה כי עדי שבויה האמורים בתלמודא לאו דוקא שראוה שנשבית אלא שידוע לעדים ששהתה בין הגוים וכן פר"י ז"ל גבי בנתיה דמר שמואל דפריך תלמודא והא איכא עדים במדינת הים והקשה ר"י מתני' נמי נשביתי וטהורה אני נאמנת תיקשי לך אמאי נאמנת דילמא איכא עדים במדינת הים ותירץ כיון דבאתריה דמר שמואל היו רוב יהודים אי איפשר דליכא עדים דידעי שנשבית והכא נמי כיון שהיה ידוע לבעלה שהיתה בין הגוים אין לך עדי שבויה גדול מזה ואף גוי מסיח לפי תומו אין כאן שהרי אין כאן גוי שהיה אצלה מתחלה ועד סוף כההיא עובדא (כתובות כ"ז) מעשה בא לפני רבינו באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין גוים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוט עצים דעתי על אמי אלמא בעינא שהעד המעיד יהיה תמיד אצלה ובנדון נסבבה מחדש לחדש ובספר רבינו משה ז"ל כתב וזה לשונו אם שבו נשים ונעשו ברשותם ואף על פי שרדפו אחריהם ישראל והצילו אותן מידן הרי הן אסורות אלמא אף על פי שרדפו מיד אחריהן רק ששהו כדי טומאה ברשותן נאסרו ודאי אם היתה הנערה כבת עשר שנשבה עמה מסיחה לפי תומה מעצמה בלא כונת עדות שתדיר היתה עמה היתה מותרת לבעלה כהן דאפי' בנה ובתה הקטנים נאמנין להעיד כדאיתא בירושלמי בפ"ב דכתובות ר' אמי בשם ר' יהושע בן לוי אפי' קטן ואפי' קרוב ואפי' קטן קרוב שמעינן מן הכא חנניה אשתבא הוא ואתתיה ובניה אתון לגבי ר' חנינא ולא קבלון לגבי ר' יהושע בן לוי וקבלום הדא אמרה אפי' קטן וקרוב ואיני בא לחלוק עליך מורי לאסור אך הנה דנתי לפניך ואם שגיתי הבינני ואתה ותורתך שלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.