תשובות הרא״ש · כלל ל״ב סימן י״ד (ג׳)

ועתה כשלמדנו יבמות דקדק אדוני אבי נר"ו לשון השאלתות ופי' בענין אחר וז"ל ולי נראה מתוך לשון השאלתות שכתבו ואי איכא דבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק מפקינן לה מבעל ומבועל דתניא רוכל יוצא וכו' שלא כוונו לדברי ר"ת שפירש דלרב מפקינן בעידי דבר מכוער מבעל דאם כן מאי האי דקאמרי ואי איכא דבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק תרוייהו למה לי והלא בעידי דבר מכוער לחודי' בלא קלא מפקינן ובקלא דלא פסיק בלא עדי כיעור מפקינן רק שהבעל ראה דבר מכוער ואין לומר דאו או קאמרינן דאי איכא דבר מכוער בשני עדים או קלא דלא פסיק דא"כ הוה להו לפרושי וקלא דלא פסיק אדבר מכוער בראיית הבעל ועוד דלא הוה להו לאתויי ברייתא דרוכל היוצא אדבר מכוער בשני עדים דברייתא לא איירי אלא בדבר מכוער בראיית הבעל לכן נראה לי שהשאלתות מפרשין דברי רב בעידי טומאה וברייתא איירי בעידי דבר מכוער רבי סבר דבעידי דבר מכוער מפקינן מבעל ורב סבר כמתניתין דאין מוציאין מבעל אלא בעידי טומאה ופסיק גמרא הלכתא כרב בקלא דפסיק שאם יצא לה שם מזנה בעיר בקלא דפסיק וגם יש שם עדים שראו דבר מכוער אין מוציאין מבעל וכותיה דרבי בקלא דלא פסיק וגם יש עדים שראו דבר מכוער מוציאים מבעל והאי דקאמר כי אתא אחר אפסקיה לקלא אגב דבעי למימר אלא דליכא עדים ואתא אחר אפסקיה לקלא נקט נמי בתחלה קלא ועוד דאלישנא דמתניתין קאי דקרי ליה נטען דמשמע טעינת דברים בעלמא להכי נקט קלא ובהכי רווחא שמעתתא דלא מסתבר כלל דלימא רב ובעדים סתם אי לא איירי בעידי טומאה עכ"ל ורמז"ל כתב היכא דליכא עידי טומאה ואיכא עדים בדבר מכוער וכדרבי מוציאין אי איכא קלא דלא פסיק מפקינן לה בין מבעל בין מבועל דכל היכא דאסורה לזה אסורה גם לזה וכל היכא דאינה אסורה לבעל אינה אסורה לבועל ודוקא היכא דאין לה בנים מן הבעל אבל היכא דיש לה בנים מן הבעל אפילו בקלא דלא פסיק לא מפקינן לה לא מבעל ולא מבועל וה"מ בדיעבד אבל לכתחלה אם בא (לכתחלה) לכנוס לא יכנוס ולא תימא ה"מ היכא דלא אפסקיה אחר לקלא לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ואפי' היכא דאין לה בנים וה"מ בקלא דלא פסיק אבל בקלא דפסיק בין שיש לה בנים בין אין לה בנים לא מפקינן לה בעידי דבר מכוער לא מבעל ולא מבועל ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא יכנוס הבועל דלא עדיף קלא ופסיק מהיכא דאתא אחר ואפסקיה לקלא ואמור רבנן לכתחלה לא יכנוס ודוקא בעידי דבר מכוער אבל היכא דליכא לא עידי טומאה ולא עידי כיעור איכא לפלוגי דאי איכא קלא לכתחלה לא יכנוס אבל בקלא דפסיק לכתחלה נמי יכנוס ואם כנס אפי' בקלא דלא פסיק נמי לא מפקינן עכ"ל הר"מ ז"ל.