תשובות הרא״ש · כלל ל״ב סימן ה׳

ילמדנו רבינו גאוננו על אודות האשה אשר באת לשאול את פיך יען כי ראתה ושמעה שניתן רשות למשחית לחבל וברחה מן העיר על פי בעלה עם נערה אחת כבת עשר שנים ולנה בלילה בכפר עם הנערה בבית עובד ככבים אחד ועמהם גויה אשת (העגלון) הבעל ובבוקר כשהחזיקה בדרך שללוה האויבים והכוה ולקחו להם כל אשר לה ויהי כראותה ערומה אמרה אחזור לבית בעלי וחזרו עליה האויבים והכוה ופצעוה ואמרו לה לטנפה בעבודת אלילים שלהם וענתה בצדקתה ואמרה כל מה שתאמרו לי אעשה כדבריכם אף בעל כרחי הנני לפניכם כאבן דומם לסבול כל אשר תעשו ואמרו לה לחלוף ענתה ואמרה אתיעץ ואעשה המוטב וכשהוליכוה למסגד שלהם אמרה לא אעשה כלל ולקחו הבנים הבן הקטן והנערה והוליכום למסגד שלהם והיא אומרת שלא עשו לה דבר והוליכוה למבצר לאשת השר ואמרה לה אשת השר לאכול עמה לחם מגואל ולא רצתה ואמרה אשת השר להוליכה לבית עבודתם ובאו כל ראשי דתם אליה ובקשו ממנה שתחליף ולא רצתה וכששמע בעלה שלח שליח אחריה להחזירה אליו וחזר השליח ואמר לפי תומו רצתה ללכת עמי ולחזור אך לא יכולתי לישא את הנערים ויהי בערב לקח כומר אחד את הנערה והיתה כל הלילה בבית עבודתם עם הבן ולא היתה הנערה עמה ובבקר שלח לה בעלה קרון אחד להחזירה אליו והלכה וחזרה עם הקרוני ועם הבן ולא היתה הנערה עמה אך היתה עם הגוים יחידה בדרך אז הלך בעלה עם פרש אחד ועם כומר לכפר שנעשה לה כל זה ואמר הכומר מן הכפר כל אשר נעשה היה בעל כרחה הן במסגד שלהם הן בחוץ וזה אני מעיד שע"י הכאות ופצעים ולהציל את נפשה נעשה הכל ואמר הפרש מעתה אין לה לעשות מאומה כי העובדי כוכבים אמרו (שהחליפה) [שתחליף] ורצו לשרפה וכן אמר הכומר שלא לעשות לה מאומה.