תשובות הרא״ש · כלל ל״א סימן ז׳ (ג׳)

וראיתי עתה בספר הר"מ במז"ל שהוא נוטה לפירוש הזה שכתב המים הזוחלין מן המעין הרי הן כמעין לכל דבר והנוטפין מן המעין אף על פי שהן נזחלין הרי הן כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהם מי חטאת היו זוחלין מן המעין מתערבים עם הנוטפים ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין הרי הכל כמעין נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקום המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי אלו כשרים וכל דבר המקבל טומאה אפילו מדרבנן אין מזחילין בו וגבי מקוה כתב כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל כגון הסלונות שהמים נמשכין בהם אף על פי שהם רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה בין שהם של מתכת או של חרס מכל מקום לא הייתי רשאי לעשות מעשה ומה שכתבת דאפשר לפרש צנור הוא צנורא דדשא אין נפקותא בזה שהרי תולה טעם טהרת אלו הכלים מפני שנעשו לקרקע ופירש רבינו שמשון מחוברים עם הקרקע ותשמישן עם הקרקע וכן צנור שנעשה לחברו בקרקע ולשמש עם הקרקע טהור ולא מבעיא כלי מתכות שנעשה לשמש עם הקרקע שהוא טהור שהוא בטל אגב הקרקע אלא אפילו נעשה לשמש פשוטי כלי עץ טהור כדתנן בפרק י"ב דכלים אנקלי של דרגש טמאה ושל נקליטין טהורה של שדה טמאה ושל אקון טהורה של שלחן טמאה ושל מנורת העץ טהורה זה הכלל כל דבר המחובר לטמא טמא וכל המחובר לטהור טהור ובפ' י"ג עץ המשמש את המתכת טמא ומתכת המשמש את העץ טהור ובשביל שכתבת שהגדולים החמירו לפסול מקוה שהמים באים לתוכו ע"י סילונות של מתכת אפשר אם הסילונות מונחות ע"ג קרקע ולא נתחברו בבנין עם הקרקע אינם בטלים אגב קרקע ומקבלין טומאה אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמונים כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורין והרוצה לצאת מידי ספיקא שלא יהא נדנוד איסור יעשה אותו בענין שלא יגע פי הסילון של מתכת על אוירו של מקוה אלא שישאר פי הסילון חוץ למקוה או ישים בפי הסילון של מתכת סילון של חרס או של עץ שיפלו המים ממנו לאויר המקוה דבפ"ב דזבחים (כ"ה) מיבעיא אויר שסופו לנוח כמונח דמי או לא ופשיט ליה ממזרק שמקבלין בו דם קדשים ואי אפשר כששוחטים הזבח והמזרק תחתיו לקבל הדם שלא יזנק קלוח הדם מעט לצד אחד של הכלי ואינו נופל לגמרי תחת צואר הבהמה נמצא דם בא מן האויר ואנן בעינן דם מן הפר יקבלנו שיפול מצואר הבהמה לכלי ולא שיבא מן האויר אלא ש"מ אויר כלי ככלי דמי ומיד כשיצא מצואר הבהמה והגיע לאויר הכלי חשוב כמונח תחתיו בכלי ומייתי בתר הכי תנן נתן ידו או רגלו או עלי ירקות שיעברו המים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזים ועלי גפנים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין שאינו מקבל טומאה כשרים מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי פירוש דאי לאו ככלי דמי אמאי פסולין והלא לא נפלו מידו לחבית אלא היו מקלחין מהלאה לידו ואחר כך נפלו לחבית מן האויר ולא באו לחבית מדבר המקבל טומאה אלא דאויר כלי ככלי דמי והוי כנפלו מתחת ידו לחבית אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא ודילמא בשותת ולא תפשוט מכאן דאויר כלי ככלי דמי דמיירי שהמים שותתין מתחת ידו לחבית ואין עוברין באויר אמר ליה תרדא כדי שיעברו המים לחבית תנן אלמא משמע שעוברים בקלוח הרי הוכחתי אף על פי שהעביר את המים עד החבית ע"י דבר המקבל טומאה לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המקבל טומאה עד אויר הכלי ותו לא מידי.