תשובות הרא״ש · כלל ל״ב סימן י״א

ששאלת וז"ל ראובן שנשא אשה ושמה שרה והוליד ממנה עשרה בנים ואח"כ תקפו יצרו וילך שובב בדרך לבו והיה עוקב אחרי הניאוף ונטען על שלומית בת דברי אשתו של שמעון ובאו עידי דבר מכוער לפני שמעון ושמע קלא דלא פסיק וגרש שלומית אשתו ונשאה ראובן הנטען והניח שרה אשתו כמו ט' שנים אלמנות חיות ונסתפקת אם יש להוציאה מן הנטען משום שיש לה בנים מבעלה הראשון ורש"י ז"ל פי' בפ"ב דיבמות (כ"ד) אם יש לה בנים מבעלה הראשון לא תצא משום שאנו מוציאין לעז על בני הראשון במה שאנו מוציאין אותה מן הנטען ורי"ף ז"ל כתב אם יש לה בנים מן הנטען לא תצא ואני אומר אף על גב דמסתבר כפרש"י שיש לחוש לכבוד בני הראשון שהוציא רשעה מתוך ביתו ודכותיה אשכחן דחיישינן ליקרא דבני אינשי בפרק בתרא דקידושין (פ"א) אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד אמר רב אשי לא אמרן אלא בייחוד דפנויה אבל בייחוד דאשת איש לא לפי שאתה מוציא לעז על בניה וכיוצא בזה תנן בגיטין בפרק השולח (מ"ה) המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר ומפרש בגמרא טעמא משום קלקולא שמא תלך ותנשא לאחר וימצאו דברים בדאים ויאמר אלו הייתי יודע אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ולפי דברי רי"ף ז"ל רשע זה שהכניס רשעה בביתו וילדה לו בנים אם יוציאנה מביתו בזה לא נפגם בניהם אשר יולדו כי מפני חשש שבא עליה בעוד היתה אשת איש אנו מוציאין אותה וכי בשביל שיגדלו ילדי זנונים ניחוש ולא נוציאנה מתחת ידו כיוצא בזה לא מצינו בגמרא מכל מקום אחרי שרוב הארצות פוסקין ודנין ע"פ רי"ף וספר רמב"ם ז"ל בנדון זה שהרבתה להרשיע יוציאוה ממנו.