תשובות הרא״ש · כלל ל״א סימן ג׳ (ב׳)

תשובה איני רואה שום בית מיחוש אי משום הא דאמרינן בפ' בתרא דנדה (ס"ו) אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול ומסיק התם טעמא משום דבעיתא ואפילו אסילתא נמי הכא ליכא טעמא דבעיתא כיון שהסילונות קבועים בקרקע ואי משום טעמא דבעי למימר התם מעיקרא משום גזרת מרחצאות וכן בההיא (דפ"ה דמקואות) דאמר רבי יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל התם מיירי שהעביר המים למקוה ע"ג הספסל כדקתני ברישא העבירו ע"ג הכלים או ע"ג הספסל ופי' ר' שמשון שהספסל קבוע במקום שהמים נכנסין למקוה וגזרו רבנן להטביל בתוכה ואף על פי שמחוברין למעין ואין נפסלין בשאיבה כדאמרינן בפ' חומר בקדש (כ"א) שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד אלמא שאין המחוברין למעין נפסלים בשאיבה מ"מ גזרו בכלים הקבועים שהמים נגררין על גבן שלא יטבילו בהן משום דלפעמים קובעין אותן במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת הנוד ונמצאו כל המים העוברים על גבן פסולין והאי גזרה לא שייכא הכא ועוד דסתם סלונות העשויות להוליך מים אין להם לבזבזין והוו פשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה ואינן פוסלין בשאיבה הילכך נראה לי דלא למיחש למידי.