תשובות הרא״ש · כלל כ״ב סימן ח׳ (ז׳)

המין הרביעי דבר המוקצה מחמת מלאכתו שהיא מלאכת איסור כקורנס הנפחים וכיוצא בהן מותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו אבל מחמה לצל על ידו לא אבל יש לו היתר אפילו מחמה לצל על ידי ככר או תינוק וזהו ששנינו (שבת קכ"ג) מדוכה אם יש עליה שום מטלטלין ואף על גב דלא אמרו (שבת קמ"ב) ככר או תינוק אלא במת התם במוקצה מחמת מלאכה אבל במדוכה כיון שיש עליה תורת כלי שרי לטלטלה אגב אוכלין שעליה כך נראה לרבינו אב"ן הא דמטלטלין לשמואל (שבת קמ"ג) גרעיני תמרי פרסייתא אגב ריפתא באתריה דשמואל לא היו הבהמות אוכלין אותן אבל אם היו אוכלין אותן לא היו צריכין לכך דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דלית ליה מוקצה אבל יש לתמוה אם אינן ראויין אפילו אגב ריפתא היכי מטלטלין ורבינו יעקב אומר דמחמיר על עצמו היה כדאמרינן בפרק נוטל (שבת קמ"ב) אי לאו דאדם חשוב אנא כפא אכיפי למה לי או סכינא אבר יונה דעל כרחך הני גרעינין חזו לבהמה ואכלי דאי לא חזו כאבן חשבי וכי מטלטלין אבן אגב פת זולתי אם היה בכלי כהנהו דנוטל ועוד דההיא דמגביהין מן השלחן מוכח בפרק נוטל (שבת קמ"ג) שהם מאכל בהמה ומוקי לה בגמרא כרבי שמעון וזה טעם להגבהת עצמות וקליפין דחזו למאכל בהמה והתירוץ הזה דגרעינין בטלין כמו עץ אבל כל מילי לא בטלי לגבי פת וכל היכא דליכא עליה תורת כלי לא שרי ליה אגב ריפתא ויש מי שמתרץ מדוכה היינו טעמא דשרי לטלטולה אגב שום (דבר) שעליה מפני שהמדוכה לשום כקדירה לתבשיל שהוא תשמיש לשום מבעוד יום הילכך שרי לטלטולה אפילו מחמה לצל.