תשובות הרא״ש · כלל כ״ב סימן ח׳ (ה׳)

שני המוקצים הראשונים שהם מוקצין מחמת גופם כאבנים וכיוצא בהם ודבר המוקצה מחמת איסורו דין אחד להם ושוה דיניהם כנר שהדליקו בו באותו שבת אף על פי שכבה וכן עצי סוכה שנפלו ביום טוב אפילו היתה רעועה מערב יום טוב אף על פי שאדם מצפה לכך אימתי תכבה ולסוכה אימתי תפול אסורין הואיל והוקצו לבין השמשות או שנתלש או שנצוד בשבת או ביום טוב אסורים הואיל והוקצו לבין השמשות וכן כל כלי שנעשה בסיס לדבר האסור והיה עליו בין השמשות אסורים לטלטל אפי' נסתלק האסור מעליהן אלא שיצא מכללם טבל שאע"פ שהוקצה בין השמשות מחמת איסורו אם נתקן מותר כדאמרינן (שבת מ"ג) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן לפי שכל אדם יכול לתקנו ולא דמי לבכור בעל מום אף על פי שניכר בו מבעוד יום לפי שאין התרתו אלא על ידי חכם ומי יימר דמתרמי באלו השני דינין דינן שוה לאיסור שאינן ראוים לטלטלן אפילו ע"י ככר שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.