תשובות הרא״ש · כלל כ׳ סימן י״ז (ב׳)

מה שכתבת בשם ה"ר אהרן ז"ל דחתיכה הראויה להתכבד היינו דוקא כשנתבשלה הא ליתא דלא בעינן שתהא ראויה ליתן לפני האורחין כמו שהיא עתה אלא משום שיעורא נקט בפני האורחין דגדולה כי האי שיעורא שראוי ליתן בפני האורח נכבד לאחר שנתבשלה חשיבא באת שדרכו לימנות ולא בטלה ומשום שהיא חיה לא בטיל חשיבות דידה מידי דהוה אששה דברים המנויין בפרק בתרא דערלה דמקדשין משום דחשיבי את שדרכו לימנות ובכללן חילפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית ובחיין איירי דתרדין וכרוב ודלעת אין דרך לבשלן שלמים אלא מחתכין אותן לחתיכות דקות ואז בטיל אלא על כרחך בחיין איירי ולא חזו השתא לאכילה אפילו הכי לא בטילי משום חשיבות אף על גב דלא חזיא השתא לאורחין וכן הנהו דפרק בתרא דע"ז (ע"ד) דקתני ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן ומפרש בגמרא דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וקתני התם צפורי מצורע ופטר חמור ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה ואף על גב דהשתא לא חזו למיכל לא בטילי מפני חשיבותן דחשיבי את שדרכו לימנות ובגמרא פריך וליחשב נמי חתיכות נבלה אלמא נבלה הראויה להתכבד לפני אורחים הויא דומיא דאינך דתנן דלא בטלי משום חשיבותן אף על גב דהשתא לא חזי למיכל וכן משמע מתוך דברי רבינו שמשון ז"ל שפי' בשם רבינו יצחק בריש פרק בתערובות אהא דקאמר התם אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר וכתב רבינו שמשון ז"ל תימא מי גרע שור גדול מאת שדרכו הא אפי' חתיכה חשיבה את שדרכו בפ' גיד הנשה מפני שראויה להתכבד בפני האורחים אלמא דחתיכה הראויה להתכבד אפילו כשהיא חיה לא בטלה וכן שלמה בחייה לא בטלה הילכך מטעם שכתבת אין להתיר תערובת זה.