תשובות הרא״ש · כלל ב׳ סימן י״ד (כ״ה)

הנה נא הואלתי לדבר לאדוני על עיסה שנילושה במי בצים בלא תערובת מים ובעת אפייתה תפחה וגדלה מאד ושאלוה אם נטלה חלתה ואמרה האשה לא היה בה שיעור חלה ושאל השואל למה לא תתחייב בחלה אף כי לא היה בה חמשת רבעים קמח הואיל וחובת חלה בפת אם לא הורמה מן העיסה ניזיל בתר השתא ויש כאן חררה גדולה כפלים מחררה הנעשית מחמשת רבעים קמח ואיכא השתא שיעורא מידי דהוי אשכחה דתניא בפ"ד דפאה (מ"ו) נכרי שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור מלקט שכחה ופאה רבי יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העמור אלמא לרבי יהודה אף על גב דשייכא שכחה גם בקמה ובההיא שעתא לאו בר חיובא הוא מ"מ בשעת העמור דבר חיובא הוא מחייב ורבנן נמי לא פטרי אלא משום דקרא קדרשי כדמפרש בירושלמי טעמא דרבנן כתיב ושכחת קמה ושכחת עמר את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמר את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמר ובחלה ניזיל לכ"ע בתר השתא ואיכא שיעורא.