תשובות הרא״ש · כלל ט״ז סימן ב׳ (ב׳)

תשובה על כזית בכדי אכילת פרס לוקה וחייבין עליו כרת ולאו מנזיר ילפינן ליה דמנזיר ילפינן היתר מצטרף לאיסור כגון נזיר ששרה פתו ביין ויש בו חצי זית יין וחצי זית לחם חייב וילפינן ליה מכל משרת אבל כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא הוא וזה הוא שיעור צירוף כל האיסורין שבתורה כדאיתא בכריתות (י"ב) כמה ישהא האוכלין רבי מאיר אומר כאלו אוכל קליות וחכמים אומרים כדי שישהא מתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס והאי שיעורא הלכה למשה מסיני ואף ע"פ שהוא מעורב בהיתר כיון שיש בו כל כך מן האיסור שבתוך אכילת פרס מן ההיתר אוכל כזית מן האיסור זה הוא נקרא טעמו וממשו ולוקין עליו וחייבין עליו כרת ולא נתבטל ההיתר ברוב האיסור כי נותן טעם ברוב מדאורייתא כדתנן בפ' ג' דמסכת חלה העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ומינה דייק בזבחים דנותן טעם ברוב דאורייתא והכי אמרינן בפ' אלו עוברין (מ"ד) מאי לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור לא משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא הוא א"ל אין אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי (אי אמרת בשלמא היתר מצטרף לאיסור משום הכי פטרי רבנן ולית להו עירוב פי' דלא דרשי כל אלא אי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר) אמר ליה הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס וכו' ודברי הר"ם ז"ל תמוהים הם שכתב ואם אכלו בפסח לוקה עליו ואין בו כרת שנא' כל מחמצת לא תאכלו במה דברים אמורים כשאכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת פרס ומדהביא קרא דכל מחמצת לא תאכלו היינו על כרחך כרבי אליעזר דרבנן לא דרשי כל ורבי אליעזר לא בעי כזית בכדי אכילת פרס כדמפרש בההיא שהבאתי לעיל ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.