תשובות הרא״ש · כלל י״ד סימן ה׳ (ג׳)

ועל הכוס הראשון מברך בורא פרי הגפן וקידוש היום ואין נוטל ידיו קודם קידוש ואחר הקידוש מביאין לפניו ירקות ונוטל ידיו דכל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים סרך לתרומה דכמו שהתקינו נטילת ידים לאוכל פת סרך לתרומה משום דסתם ידים שניות הן פוסלות התרומה כך תקנו נטילת ידים למטבל במשקה ואוכל שסתם ידים פוסלות משקה לכך נוטל ידיו ומברך בורא פרי האדמה ומטבל בחומץ כי לא הוזכר חרוסת במשנה עד הביאו לפניו חזרת כי החרוסת הוא מצוה זכר לתפוח או זכר לטיט לא יתכן שימלא כריסו ממנו ואחר כך יביאנו למצוה הילכך ראוי הוא שיביא החרוסת עם המרור שהוא זכר למירור חיי אבותינו ושעבודם בחומר וטיט ואח"כ יביאו לפניו מצה וחזרת [וחרוסת] ושני תבשילין וכתב הרי"ף ז"ל שדי בשתי מצות ובוצע האחת לשתים ושומר חציה לאפיקומן ועל החצי האחר יברך ברכת המוציא ועל אכילת מצה ומן השלימה יעשה כריכה ואף על גב דבשאר ימים טובים בעינן שתי ככרות שלמות לחם משנה כמו בשבת שהרי גם ביום טוב לא ירד המן ולקטו מערב יום טוב לחם משנה כמו בערב שבת הכא אתא לחם עוני וגרעתא לחדא ואוקמה אפרוסה הילכך בצעינן אחדא ופלגא מניח פרוסה תחת שלמה ובוצע ואין נראה לרבינו יצחק דמאי שנא פסח משאר י"ט שלא יבצע על שתי ככרות שלימות דהא דדרשינן לחם עוני לפרוסה היינו אותו לחם שיוצא בו ידי אכילת מצה אבל ברכת המוציא פשיטא דעל שלימה בעינן כשאר י"ט תדע שאם אין לו לחם עוני אלא כזית ויאכלנו באחרונה ויברך המוציא על מצה עשירה פשיטא דתרתי שלימות בעינן וה"ה אם יש לחם עוני לאכלו בתחלה למה לא יברך המוציא על שלימה הילכך צריך לעשות ג' מצות מחטה שמורה וכתב הרי"ף ז"ל דבעינן שמירה לשם מצה דכתיב ושמרתם את המצות וכן אמר רבא (פסחים מ') להנהו דמהפכי כיפי הפיכו לשם מצוה ולא משמע הכי לעיל בפרק כל שעה (שם) דרבא הוה בעי למימר דשימור דלישה לא הוה שימור ופריך ליה ואיתותב וקאמר ואפילו הכי לא הדר ביה דאמר להו רבא להנהו דמהפכי כיפי וכו' כלומר אעפ"י שנדחו דברי רבא דהוי בעי למימר דשימור דלישה לא הוי שימור אפילו הכי לא הדר ביה רבא והיה מחמיר על עצמו לשמור משעת קצירה מצת מצוה.