תשובות הרא״ש · כלל י״ג סימן כ״א (ה׳)

וזה הוסיפו המורשים לטעון מורינו שיחיה אנו דוד ן' יעיש ומאיר ן' שושן מורשי הקהל מבקשין מכבודך שתצוה על רבי שמואל הלוי ברבי מאיר נ"ע בן אל לוי שיניח לקהל אלמעונה ושיסתלק מהם סילוק גמור לפי שהוא מחזיק בהם שלא כדין ואנחנו באים לסדר טענותינו לפני כבודך תחלה אני אומר שההורדה שיש בידו בחכירות שאומר שהחכירו לו הקהל שאינה כלום והטעם לזה כשחתמו עליה מקצת מהקהל החותמים בה שהיה שם החוכר חלק וגם סכום החכירות חלק ומפני זה לא גמרו והקנו שאין אדם גומר ומקנה אלא למי שיודע בו ובסכום ידוע ומפני זה הוא אסמכתא ואסמכתא לא קניא וראיה לדברינו שהחוכר עצמו הוא חתום על החכירות שאם היתה הכונה להחכיר לו לא היה חותם עליה שאין אדם מקנה לעצמו ומאחר שנתנה ההורדה בידו היו הקהל צועקים חמס לפי שהחזיק בה שלא כדין מהטעמים שכתבנו ומפני סיוע פרשים אלמים ומפני שראה הדין עם הקהל בא הוא מחמת עצמו לבית רבי שמואל הלוי דודו ש"צ ואמר לנו אנחנו המורשים ולמקצת אנשים שהיו שם מנכבדי הקהל שאין רצונו שיהיה לקהל תרעומת ממנו ושהיה מסתלק מן החכירות ואנחנו יעצנו אותו שהיה הולך למושב והיה מקבץ אחרים עמנו והיה אומר זה במעמד רבים כדי שיחזיקו לו טובה לפי שהיה מסיר תרעומת מעליו ועשה כן והלכנו למושב ואמר בפני הכל שהיה מסתלק מן החכירות ובקש מהם שיתנו לו משכונו ושטרותיו ומפני שהיה יום שבת לא נתנו לו וליום אחר נתחרט ועוד שכבודך יודע ששכירות הכלים והבהמות יש בהם דין אונאה יותר משתות בטל מקח וזו החכירות הוא דומה לשכירות ואנחנו רוצים לברר שיש בה אונאה יותר משתות ולפי זה היא בטלה ועוד שהיא דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ואנחנו מדמין זה למי שאמר לחברו [מה שתעלה] מצודתי קנויה לך לא קנה כדאיתא בפ"ק דב"מ (ט"ז) ועוד שכבודך יודע שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו והחכירות לא היתה ברשות הקהל שאינו דבר נתפס דלית ביה תפיסה ועוד אנחנו אומרים שהיו מכריזין על החכירות שהתנו הקהל שלא ידור כלום שום אדם לשום אדם אחר כדי שלא יוסיף עליו ולא ייעד אותו בו ולא יתן אותו לו ושלא יבטיח אותו ממנו כדי שלא תעשה בשום דבר מחכירות זו שום קנוניא כדי שלא יעלה סכומה וכבודך יודע שרבי שמואל זה נדר קודם חכירות שיתן אלמעונה של יין לרבי משה בן עקאדה ולאחרים עמו ואנחנו היה רצוננו לתפוס אותם לפי שנראה לנו שהיה הזכות בהם לקהל בענין זאת החכירות לבטל אותה מחמת שעבר על התנאי הנזכר למעלה והדבר היה כך שאנו החכרנו אלמעונת היין לרבי אפרין ן' זמרו ולרבי יוסף סנדראי במ' אלף זהובים וש"ש זהובים וגבו הקהל שני שלישי השנה הנזכרת והשליש השלישי נכנס בחכירות הנזכר שחכר רבי שמואל הלוי זה ור' שמואל זה נדר לתת לרבי משה בן עקאדה זה ולחביריו השליש הנזכר עם שני שלישיות השנה הבאה בע' אלף זהובים ונתברר לנו בבירור גמור שהחכירות שחכר רבי אפרים ור' יוסף סנדראי הנזכר בשנה הנזכרת שעלה להם לשלשת אלפים זהובים ור' משה ן' עקאדה הנזכר וחביריו היה להם חלק בו עמהם ואין לך ראיה ברורה מופתית שהנדר הנזכר היה קנוניא יותר מזו ועוד שרבי אפרים זה הזמין לרבי שמואל זה לפניך ותבע אותו בדין ואמר לו שרבי שמואל זה נדר לו חלק בחכירות קודם חליטת החכירות ולפי שהיה החלק בסתם דנת על רבי שמואל זה שיתן לר' אפרים זה איזה חלק שיהיה לרבי שמואל זה ורבי שמואל זה אמר שהיה נותן לו חלק אחד משלש מאות על כן אנו אומרים שכיון שעבר רבי שמואל הנזכר על התנאי הנזכר שהחכירות בטלה מעיקרא ועוד אנחנו אומרים שר' שמואל זה היה מחוייב על פי ההורדה לישבע שאין להם חלק עמו זולתי האנשים שיזכור אותם בשם לאלתר ושאין בכולם יותר מה' שותפין ושלא יהיה לו עמהם ולא עם שום אדם מהם שום שותפות ולא חלק ולא יתן חלק בו לשום גוי ועבר על תנאי זה ולא נשבע שבועה זו ומפני זה אנחנו אומרים שהמעיינים הנזכרים אמרו קודם שתעשה חכירות זו שלא היו רוצים לעשות החכירה מכח מנויים אלא שיהיו מחכירים כשאר הקהל והקהל והמעיינים החכירו זאת החכירות ביחד והראיה בזה כי כל חכירות שנזכר או כל מעשה שנעשה מיום שנתמנו אותם המעיינים ועד יום החכירות הנזכר ועד תשלום מנויים לא נגמר שום חכירות ולא שום מעשה אלא במעיינים בלבד זולתי החכירות וכיון שיהיה תנאי השבועה הנזכר מתנאי ההורדה לא היה כח למעיינים לפטרו משבועה זו בלא רשות הקהל ועל כן אנחנו אומרים שהחכירות בטלה מעיקרא גם מחמת טענה זו ומה ששאל ממני כבודך אם הוה הדיבור בענין החכירות במקום קנין או לא יודע כבודך שאינו לפי שכשנוטל אדם קנין גמור והקנה אינו יכול לחזור בו אבל בנידון זה לא תגמר החכירות בדיבור אלא בכתיבת ההורדה וחתימתה לשם החוכר וכתוב בה מעיקרא ומסירתה לחוכר והכתיבה והחתימה היא במקום הקנין אבל הורדה זו אף על פי שהיא בידו כתובה וחתומה היא כחספא בעלמא משום הטעמים שאמרנו ומה שהביא ראיה רבי שמואל זה החוכר לקיים חכירותו במה שכתוב בתנאי שעשו הקהל לכבודך אנחנו תמהים מדברים שהביא ראיה ממה שאינה ראיה כי כבודך יודע שאין העדים חותמין אלא על מנה שבשטר והאנשים שחתמו על התנאי הנזכר לא חתמו אלא לקיים התנאי והשטר הוא סיפור דברים בעלמא ואין להביא ראיה ממנו ומה היא הראיה הזאת להעלות אותה על לב.