תשובות הרא״ש · כלל י״ג סימן כ״א (י״ג)

ומה שטענו המורשים שההורדה בטלה מחמת שבא ר' שמואל הלוי מעצמו בפני טובי העיר ועמהם רוב הקהל ואמרו שאין רצוננו שיהיה לקהל תרעומת ממנו ושהוא מסתלק מן החכירות ובקש מהם שיתנו לו משכנותיו ושטרותיו ומפני שהיה יום שבת לא נתנו לו וליום אחר נתחרט והשיב רבי שמואל הלוי שאמר בפני הקהל ביום השבת אם יתנו לו מיד ליום שני משכנותיו ושטר חוב והאנז"ל יחזיר להם האנז"ל שלהם ויסתלק ועל מנת שיחזירו לו את שלו מיד וליום שני אמר לנאמן של הקהל שהיה נותנם לו מיד היה גם הוא מחזיר כמו שאמר ויסתלק והשיב הנאמן שלא היה נותן לו כלום ואז הלך אל המעיינים ולשאר אנשים מהקהל ואמר להם שיהיו מצוים לנאמן להחזיר לו מה שבידו מצד חכירות זו וגם הוא יחזיר מה שבידו מן הקהל ויסתלק מן החכירות ואז השיבו לו שהיה עושה מה שנראה לו ואז עמד הוא בשלו והם בשלהם ועל זה השיבו המורשים שיוכלו לברר בעדים בענין הסלוק כמו שטענו ואמרו לנאמן שיתן לו משכנותיו יראה לי במה שאמר אני מסתלק מן החכירות בדיבור זה לא קנו הקהל כיון שכבר זכה המקח עד שיחזור ויקנה להם בקנין כמו שהם הקנו לו אמר רבא בר איבו אמר רב ששת (כריתות כ"ד) מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מבוטלת היא תבטל אי אפשי בה לא אמר כלום וה"ה נמי ללשון סילוק דלא מהני דבכריתות שם קאמר ריש לקיש הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה ופריך ליה מהא דתניא האומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת ממנה ואי אפשי בה דין אחד להם דכיון דבמתנה אחר שבאת לידו לא מהני סילוק כ"ש במכר דלא מהני לשון סילוק וכן אמר רב יהודה אמר שמואל בפ' יש נוחלין (קל"ז) הכותב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהן קנה ואפי' עומד וצווח דכל דבר שזכה בו אדם אינו יוצא מתחת ידו עד שיכתבנו או ימכרנו לאחר.