תשובות הרא״ש · כלל ק״ח סימן ד׳ (ב׳)

תשובה על ראובן שהביא משכון של גוי לשמעון כי באשכנז נוהגין בו היתר דכיון דהקנה ראובן לשמעון כל זכות שהיה לו במשכון ושמעון מקבל הרבית מן הגוי [אף אם לא מכירו לו אלא שמכרו לו ע"מ] ולא אמרינן כשהגוי נותן הרבית לשמעון הוי כאלו קבלו מיד ראובן שהרי הגוי לא נתחייב לשמעון כלום אלא לראובן ובשליחות ראובן הוא נותן הרבית לשמעון בשכר המעות שנתן שמעון לראובן ודמיא להא דפרק איזהו נשך (ע"א) ישראל שלוה מעות מן הגוי ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר ליה תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ולאו דוקא ואני אעלה לך אלא אפילו אמר לו אני אעלה לגוי אסור מדלא מצי לאשכוחי היתרא אלא בהעמידו אצל גוי והיינו טעמא דאסור אפילו נתן הישראל השני הרבית ליד גוי משום דבשליחות הישראל הראשון הוא נותן לו והוי כאלו נתנן ליד הראשון והכי נמי נאמר כשנתן הגוי הרבית לשמעון בשליחות דראובן הוא נותנו לו בשכר המתנת מעותיו לא דמי דהתם הרי מלוה בלא משכון ואין לגוי עסק כלום עם הישראל השני אבל במלוה על המשכון אצל מי שמוצא הגוי משכונו הוא פודהו ואינו נותן רבית בשליחות ראובן אלא לכל מי שמחזיר לו משכונו הוא נותן הרבית וגם כבר הוציא ראובן המשכון מידו ומסרו לשמעון על מנת שיקבל רבית מן הגוי ונסתלק ראובן ואף על פי שעדיין אחריות המשכון על ראובן אם נאבד כי הגוי לא יתבע משמעון כלום בשביל זה אינו נקרא רבית לגבי שמעון כי אם נאבד לשמעון נאבד כי אחריותו עליו אחרי שבא לידו וכ"ש לר"ת שפירש כי מסקנא דשמעתין לא אמרינן שיש שליחות לגוי לחומרא עתה אין לאסור כלל מטעם שליחות ועל משכון הידוע שהוא של ישראל ושלחו ע"י גוי מכוער הדבר שיטול רבית ואם נהגו איסור אף במשכון שאינו ניכר שהוא של ישראל לא תתיר להם.