תשובות הרא״ש · כלל ק״ז סימן ו׳ (ט׳)

ועוד אמרינן התם ההוא גברא דא"ל לחבריה זבין לי ארבע מאה דני דחמרא לסוף א"ל זבני לך ד' מאה דני חמרא ותקיפו פירוש החמיצו אתו לקמיה דרבא א"ל ד' מאה דני חמרא כד תקיפי קלא אית למילתא זיל ואייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת חמרא מעליא הוה ואיפטר אמר ליה רב יוסף כמאן כאיסי בן יהודה אמר ליה אין כאיסי בן יהודה וסבירא לן כותיה מהני תרי עובדי שמעינן דכל דבר שיש לו פרסום וקול ואי אפשר שלא יודע לשכנים אין אדם נאמן עליו בשבועה וגביית החובות אחר שנתקלקלו יש להם פרסום גדול כי אין הגוים פורעין אלא בכפייה ונגישה גדולה ובכל יום מצוין יהודים בפני השופטים והנוגשים בגביות חובותיהם ואי אפשר שיגבה יהודי אחד ממון גדול כזה בלתי שידעו שאר היהודים הנמצאים בערכאות הגוים גם יוכל להתברר ע"י הנוגש והבעלי חובין ואעפ"י שאין מועלת עדות גוי לישראל מכל מקום ידים מוכיחות וראוי הוא שיברר כל זה ואין תשובתו כלום מה שאמר שאין צריך לברר פרעונו בעדים ואם הפרעון שהוא אומר שפרע שטרו ר"ל שפרע מעותיו ועכב שטרי חובות שעל הגוים לעצמו ולמזלו זאת הטענה נראית ודאי שקר כי אין דרך המתעסקים בכך ליתן מעותיהם בשביל שטרות שאין גופן ממון וכל שכן בזמן הזה שנתקלקלו החובות והטורח שהוא לגבותן יתרה על השבח וחזקה שאין אדם [בטל ואין] מניח מעותיו בקרן הצבי ואף אם תאמר שר' שלמה היה דחוק למעות ומכר השטרות לרבי ישראל בדבר מועט זו אינה טענה שמקח גדול כזה אין דרכו להעשות בסתר אלא בפומבי ובפני סופר בית דין ובעדים ועוד אם נעשה דבר זה בפשרה שקנה ממנו השטרות כשם שהחזיר לו השטר וקרעו כך היה לרבי ישראל לומר לרבי שלמה לא אתן לך המעות עד שתחזיר לי גם הפנקס דמאחר שרבי ישראל חתום עליו וגם עד אחד לא היה לו להניח הפנקס בידו אחרי הפרעון הרי הוא כשטר מאמר שחתמו שניהם עליו וגם שהחתימו עד עמהם לראיה ולברר על עסקיהם נעשה הפנקס ועדיף משטר כי השטר הוא כללי שנעשה על עיקר תחלת העסק והפנקס הוא פרטי לברר על ענין העסק דבר יום ביומו ולא היה ראוי להניחו בידו אם קנה ממנו השטרות הרי הוכחתי בין שהיה הפרעון בגבוי השטרות בין שיהיה במעות היה ראוי שיהיה בגלוי וידוע לעולם ולא שיעשה במסתרים כמו שהוא אומר שפרעו בינו לבינו ועוד שאלוהו במה פרעו והשיב שפרע במעות ושטרות ושאלוהו כמה היה סכום השטרות שנתן לו והשיב שאינו זכור ואמרו לו שיאמר באומד הדעת אם אלף פחות או יותר אין קפידא אז השיב שאינו זכור וזו היתה ודאי טענת שקר דמי שהוא מתעסק בממון אחרים הוא כותב כל עסקיו בפנקס ואיך לא יזכור כמה שטרי חובות נתן לו בפרעון אלא ודאי היה ירא אם יזכור השטרות שנתן לו בפרעון יתברר הדבר ויתפרסם שקרו והדיינים חקרו ודרשו להוציא הדין לאמתו והיה צריך להשיב על כל חקירות ודרישות שלהם כי היה נראה להם שהיה טוען ברמאות וכיון שלא השיב היה להם לדיינים לחייבו לאלתר כי היכי דעדים שלא השיבו על חקירות ודרישות עדותן בטלה בין בדיני ממונות היכא שהנתבע טוען ברמאות ובעינן דרישה וחקירה לברר הדבר והוא אינו רוצה להשיב כדי שלא יתברר הדברים כל דבריו בטלים וחשובין כאין וחשיב כטענות התובע והדיין יש לו לחייבו.