תשובות הרא״ש · כלל ק״ז סימן ה׳ (ב׳)

תשובה דין זה הוא לגמרי כמו נסכא דרבי אבא (ב"ב ל"ג) שהרי נכנס לביתו עם גוים וגזלו וכן הוא מודה והעד מעידו דלאו כל כמיניה לומר דידי חטפי ולא שום טענה שיזכה בה אלא היה צריך לישבע להכחיש העד וכיון שאינו יכול לישבע משלם ושכתבת דשמא עדיף הכא משום דמת שמעון ואם היה חי שמא היה מודה לגזלן וכי נהיה אנו סניגור לגזלן ולטעון בשבילו שמא היה שמעון מודה לו אדרבה נטעון ליורש כל מה דהוה אבוה מצי למטען ואם היה חי נאמר שהיה טוען שלא היה חייב לו מאה ושלשים זהובים ובגזל נטלת את ממוני ועוד שדברי ראובן נראין שקר מתוכם שאמר שנתפשר עמו שיקח היורה והגיגית בפרעון מאה ושלשים זהובים וצוה לו להביא אנשי אלוזיר ושליח בית דין שיקחו אלו החפצים בפרעון הנזכר ואם הוא כדבריו שנתפשר עמו [ונתנו לו בפרעון מה היה צריך לאנשי אלוזיר ולשליח בית דין יצוה להוליכם בעצמו כיון שנתפשר עמו] והעד שנסתפקת לומר שהוא גזלן כיון שהוא לקח החפצים אינו לא גזלן ולא שליח גזלן וכשר להעיד דכיון דראובן היה דיין בכתב המלכה הרי נראה לשליח בית דין כל מה שיצוה לו הדיין שיש לו לעשות ולא היה נראה לו גזל ומה שכתבת שהיה לראובן שטר על שמעון מאי נפקא מיניה הלא הוא אומר [שלוקחם] במלוה על פה שעליו והשטר שבידו הוא רוצה לגבותו משאר נכסיו א"כ לדבריו גזלן הוא והיאך תאמינהו בשבועה ומה שכתבת שאנו מסופקים אם נכנס ברשות אם לאו איני רואה בכאן שום ספיקא כיון שנכנס עם אנשי אלוזיר שלא במאמר בית דין דודאי שלא ברשות נכנס וגזלן הוא.