תשובות הרא״ש · כלל ק״ה סימן ח׳ (ג׳)

לכך הארכתי לבאר היאך הדין בין המלוה ללוה לפי שראיתי מפרשים שכתבו שאפילו אם שניהם מודים לא יוציאנו מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנוניא וזה אינו דלא חיישינן לקנוניא ושמא כתב ללות (בניסן) ולא לוה אלא בשטר דהורע בנפילה דאיכא למימר משום דהוה ביה ריעותא לא נזהר בשמירתו אבל בשטר המופקד לא אתי לידי ריעותא אלא שאין הנפקד זכור מכח מי בא לידו ואם שניהם מודים יעשה כמאמרם והיכא שנמצא ביד יורשים והמלוה והלוה מודים זה לזה אמרינן דיעשו כמאמרם ולא אמרינן אם היה אביהם קיים היה אומר מעות הלויתי עליו למלוה אף על פי שאינו יכול לגבות זה השטר מן הלוה כיון שאין לו עידי מסירה וכתיבה מכל מקום אדם עשוי להלוות לחברו מעות על שטרות שלו כי הוא מעכב אותן למשכון כי לא יוכל האחד לגבות מעותיו בלא שטרותיו כההיא דפ' הכותב (פ"ה) ההוא דאפקידו גביה מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעו ליה מיניה א"ל מחיים קא תפיסנא להו פירוש תפשתי אותם למשכון עד יפרע לי אביכם דלענין למגבינהו להנהו חובות לא מהניא תפיסה דאין אותיות נקנות במסירה דנהי דאם היה הוא קיים היה יכול לטעון מעות הלויתי לך עליו טענה זו לא טענינן ליתמי דמילתא דלא שכיחא הוא זה שילוה אדם מעות על שטרות של חברו כיון שאין יכול לגבות בלא עידי מסירה ומילתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי כדאמרינן בפרק הכותב (פ"ה) ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא כי ציירי בסדינא בי ר' מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי שכיב רבי מיישא ולא פקיד אתו לקמיה דרבי אמי אמר חדא ידענא ביה ברבי מיישא דלא אמיד ואף על פי שאם היה רבי מיישא קיים והיה אומר שלי הם מהימן אפילו הכי מילתא דלא שכיחא לא טענינן להו ליתמי וכן אמרינן בפ' המוכר את הבית (ע’) גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן להו ליתמי נאנסו משום דלא שכיח אף על גב דאביהם היה יכול לטעון נאנסו ובענין האי שטרא אם לקחו השטרות בידם במנין ובפרט כל שטר ושטר לבדו וזה השטר היה מן המנין אם יצטרכו להחזיר השטרות למרי שטרא כפי דבריהם יראה שצריכין להחזיר גם את זה כיון שזה השטר היה במנין ובפרט לבדו אבל אם נכללו כל השטרות ביחד להחזירם אז אין להם להחזיר שטר זה כי חזרת השטרות למרי שטרא היה כדי לכופן כדי שיתנו לו היורשין מעות או שיגבה מרי שטרא השטרות וזה היה דווקא על השטרות שהיה המת יכול לגבותם ולא על שטר זה נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.