ועוד ראיה לדבר מצד אחר שזכו יורשי היתומה בקרקע כי אחרי מות היתומה באת אמה למקום שהקרקע עומד למכור הקרקע וערערו קרובי היתומה ואמרו שאותה קרקע נתנה לבתה וזכו בה קרובי היתומה וכפרה ואמרה שמעולם לא נתנה הקרקע לבתה ולא יצא מעולם מחזקתה והביאו קרובי היתומה עדים שנתנה הקרקע לבתה ונדון זה דומה לההוא דפרק שבועות הדיינין (מ"א) ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה להד"מ אתו סהדי ואמרו דאוזיף ופרע אמר אביי אמאן נסמוך אינהו אמרי אוזיפיה ואינהו אמרי פרעיה רבא אמר כל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי דמי ואעפ"י שהעדים העידו שפרע נאמן הוא לחוב לעצמו יותר ממאה עדים וכן בנדון זה מאחר שאמרה שמעולם לא נתנה הקרקע לבתה הרי היא מכחשת העדים שמעידין שבתה נתנה לה כי מה כח היה לבתה ליתנו מאחר שלא היה שלה לפי דברי האם ולא עביד איניש דאמר ליה לחברי' תן לי דבר זה והוא היה כבר שלו כי הוא ירא שמא יאמר אתם עדים אותו שהוא מבקש ממני ליתן לו דבר זה הרי הוא הודה שהיא שלי לכן אין לומר לפנחיא בעלמא אמרה לבתה לתנו לה לכן מאחר שהיא מכחשת העדים עדותן בטלה והקרקע הוא של יורשי היתומה והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
תשובות הרא״ש · כלל א׳ סימן ח׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.