תשובות הרא״ש · כלל א׳ סימן ח׳ (ג׳)

וחזינן בפסקא הדין פלוגתא דרבוותא בספר המצוות (עשין סי' פ"ב) פסק בהדיא דאין מוכר בקרקעות דבאות לו מעלמא עד שיגדיל ומדקדק כמו שכתבתי ממתניתין דהניזקין דנקט עד שש שנים אין הקנאתו הקנאה לאחרים ומשש שנה עד שיגדיל נקרא פעוטות אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה כדפסיק מר בר רב אשי בין בדבר מועט בין בדבר מרובה בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע ודבר זה מדברי חכמים כמו שבארנו שלא יבטל שלא ימצא מי שימכור לו ולא שיקח ממנו והכל במטלטלין אבל במקרקע אין נותן ואין מוכר עד שיגדיל עכ"ל ומדקאמר עד שיגדיל ולא קאמר עד שיהא בן עשרים אלמא מיירי בקרקע של עצמו ולא שירשו מאבותיו וכן הוסיף לפרש בהדיא וז"ל פסקינן בפ' מי שמת (קנ"ה) קטן שהגדיל והביא הזכר שתי שערות אחר י"ג והנקבה אחר י"ב אעפ"י שאין יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין אבל במקרקעי אין מעשיו קיימים עד שיהא יודע בטיב משא ומתן אחר שהגדיל בד"א במקרקעי שלו אבל במקרקעי שירש מאבותיו או משאר מורישיו אין ממכרו ממכר עד שיהא בן עשרים כרב נחמן בפרק מי שמת (קנ"ו) וכן רבא בג' מדות דפרק התקבל (ס"ה) אעפ"י שהביא ב' שערות ואעפ"י שיודע בטיב משא ומתן שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם עכ"ל וכאשר פסק בספר המצוות כן פסק ר"מ בספרו ואין בידי ספרו לכתוב לשונו וכן פסק רב אלפסי והאריך הרבה בפרק מי שמת בפירושא דהאי מלתא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה ובמאי דשלח גידל בר מנשה תינוקת בת י"ד שנה ויום א' ויודעת בטיב מו"מ מהו ומסקנא דידיה סלקא הכי [דהאי] דשלח גידל בר מנשה לזבוני בנכסי דידיה הוא דשלח כגון דזבין ליה אפטרופוס דיליה כדהוה קטן ובעא איהו השתא לזבונינהו ועל זה השיב לו רבא אם יודע בטיב מו"מ מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה ומסיק בתר הכי בן י"ג שנים שהביא ב' שערות ואין יודע בטיב מו"מ אעפ"י שאין מקחו מקח לענין עדות עדותו עדות אמר אמימר ומתנתו מתנה ומסיק לפרש טעמי החילוק בין מכר למתנה וההיא דרבא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' איירי בנכסי אביו הכי סליק רב אלפס נמצא דהכי סלקא מסקנא דידיה דבנכסים שקנה לו האפטרופוס או שנתנו לו במתנה יכול הוא למכור כשהוא בן י"ג שנים ויודע בטיב מו"מ וליתן אעפ"י שאין יודע בטיב משא ומתן רק שיהיה בן י"ג שנה אבל בפחות מי"ג אין מעשיו כלום במקרקעי מדהוצרך אמימר מתנתו מתנה של י"ג שנה ואין לומר האי דקאמר אמימר מתנתו מתנה מבן י"ג אבל בפחות לא ה"מ כשאין יודע בטיב מו"מ אבל יודע בטיב מו"מ אפילו בפחות מי"ג מתנתו מתנה הא לאו מילתא הוא דמה שהוא יודע בטיב מו"מ מהני לענין מכר וקניה שלא יזלזל בדמי שוויו אבל לענין מתנה כיון דלאו בר דעת הוא לא מהני כדאיתא בהניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואפי' הכי מיבעיא ליה אי מתנתו מתנה והיינו טעמא משום דלאו בר דעת הוא יפתוהו ליתן כדפרישית לעיל וכן פירש רבינו יצחק ברבי שמואל בפרק מי שמת (קנ"ה בתוספות) וזה לשונו קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו וכו' ונראה דוקא מכירתו אינה מכירה בפחות מכ' או מי"ח אבל אם קנה קרקע קנינו קנין דהא טעם דאין מוכר כדמפרש לקמן דאיקרב דעתיה לגבי זוזי ומוזיל נכסי אביו אבל בקונה לא שייך האי טעמא ומהאי טעמא נראה דדוקא בנכסי אביו אינו יכול למכור בפחות מבן י"ח אבל אם קנה קרקע יכול למכור בפחות מבן י"ח דכיון דקנאה לא מיקרבא דעתיה לגבי זוזי שהרי בזוזי קנאה ואוהבה יותר מזוזי וכן פי' רי"ף ז"ל דדוקא נכסי אביו ומיהו ר"ת ז"ל פירש דאורחא דמלתא נקט נכסי אביו וה"ה אם קנה אינו יכול למכור וקצת משמע כן בסמוך אין עדותו עדות במקרקעי מאחר דאין מכירתו מכירה ומשמע לא שנא מקרקעי דאבוה ול"ש מקרקעי דיליה עכ"ל אלמא חזינא דקם ליה כשיטת רי"ף ור"ת השוה נכסי דידיה לנכסי דאבוה וכן פי' רבינו שמשון בגיטין פרק הניזקין (נ"ט) אמתניתין דפעוטות וקאמר בגמרא ואמר לן מתנתו מתנה אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא וכתב רבינו שמשון מדלא מפרש נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת מתנת קרקעות נראה דדוקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר וכן כתב רבינו אליקים הלוי ז"ל שפי' כל הגמרא בבבא בתרא וז"ל השתא דייקי מהאי הלכתא דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין שלו ולא במקרקעי שלו ואף על פי דהביא שתי שערות שומא הוי והוא דידעו פעוטות בטיב משא ומתן מי"ג שנים ויום אחד והביא ב' שערות ויודע בטיב משא ומתן מוכר מקרקעי שלו ומטלטלי של אביו ומעשרים שנה ומעלה לרבא אם הביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מוכר בנכסי אביו עכ"ל נמצא שכל אלו הגאונים פירשו שנתינת קטן אפי' בקרקע דידיה לאו כלום הוא וכן תשובת רבינו גרשום מאור הגולה פעמים יכריע לשתי שאלות שבאו לפניו אמנם רשב"ם פי' (בפרק מי שמת קנ"ו) וזה לשונו ודוקא בנכסי אביו אבל אם קנה נכסים או נתנו לו במתנה שאינה ירושת אבותיו מוכר בפחות מבן עשרים כדין מטלטלין עכ"ל וקודם זה כתב והלכתא כגידל בר מנשה דבן י"ג היודע בטיב משא ומתן מוכר בנכסי אביו אפי' במקרקעי והלכתא כאמימר דמתנת בן י"ג שמה מתנה אעפ"י שאינו יודע בטיב משא ומתן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' ויביא סימנים מי שאינו יודע בטיב משא ומתן ודוקא בנכסי וכו' כדלעיל וריהטא דידיה משמע שהשוה מקרקעי ומטלטלי לדין פעוטות למכר ולמתנה והמדקדק בדבריו ימצא שלא פירש כך כי היה לו לומר מוכר בפחות מבן י"ג כדין מטלטלין אלא הכי פי' דבריו מוכר בפחות מבן כ' ויותר מבן י"ג ואעפ"י שאינו יודע בטיב מו"מ כדין מטלטלין דמקחן מקח וממכרן ממכר בפחות מי"ג אעפ"י שאינן בקיאין בטיב משא ומתן ואף לדברי המפרשים דאפילו בפחות מי"ג כדין מטלטלין יש לדקדק מדהזכיר שמה מכר ולא קאמר מוכר ונותן כדמפרש בנכסי דידיה דין מכר ומתנה שמע מינה דוקא לענין מכר השוהו למטלטלי ולא לענין מתנה משום דלאו בר דעת הוא יפתוהו ליתן כל נכסיו לאחר וחשו טפי לקרקעותיו דהוי דבר מסוים וגם בעל העיטור חולק על כל אלו הגאונים כמו במכירת קטן בנכסים שלו וזה לשונו קטן אימתי מוכר בנכסי אביו והם ה' מדות בקטן פחות מבן שש אין מעשיו כלום מבן שש ולמעלה מוכר ונותן במטלטלין משיביא שתי שערות ויודע בטיב מו"מ מקחו מקח וממכרו ממכר [במקרקעי] אין יודע בטיב מו"מ אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר אפילו הביא ב' שערות עד שיהא בן עשרים אבל מתנתו מתנה משיביא ב' שערות ואפי' אם הוא בן כ' אם הוא שוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר וה"מ בנכסי אביו אבל בנכסי דידיה אפילו מבן ו' דכשם דמקחו מקח כך ממכרו ממכר עכ"ל הרי נחלק על שאר רבותינו במכירה אבל מתוך לשונו משמע דפחות מבן י"ג אין מתנתו מתנה אפילו בנכסי' שלו מדקאמר כשם שמקחו מקח כך ממכרו ממכר ותלה הממכר במקח אלמא טעמא דידיה כדמפרש לעיל כיון דבזוזי קנאם לא מיקרבא דעתיה גבי זוזי כי קנאם בזוזי ואוהבם יותר מזוזי לכך ממכרו ממכר דלא חיישינן דלמא מקרקש ליה בזוזי אבל במתנה דלא שייך האי טעמא איכא למימר דאין מתנתו מתנה דפחות מבן י"ג גרע כח מתנה מכח מכר כדפרישית לעיל הילכך אין ללמוד מתוך דברי הגאון מתנה ממכר ואף אם נחלקו רבינו שמואל ורבינו יצחק ובעל העיטור על שאר רבותינו בנתינת קטן פחות מבן י"ג בנתינת נכסים שלו כך קבלתי מפי רבנא מאיר ז"ל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מספק ואוקי ממונא אחזקתיה והכי אמרינן בב"ב (ל"ב) הלכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום וכוותיה דרב יוסף בזוזי היכא דקיימא זוזי ליקום הילכך בנדון זה היתומה היתה מוחזקת בקרקע ונתחזקו בה יורשיה אחר מיתתה והבא להוציא מידה מכח מתנת קטנה עליו להביא ראיה.