תשובות הריב״ש · חלק תצ״ח סימן ב׳

אבל מ"מ בנדון זה שרבי יהושע זה שחט במקולין למכור ליחידי הקהל שלא ברשות המוקדמין והקהל אדרבה יש לקהל שני בודקין ממונין שסומכין עליהם הנה ראוי למוקדמין מן הדין לאסור הבשר שנשחט ונבדק על ידי אחר אלא א"כ הוא מומחה להם ואע"ג דקיי"ל (חולין ג':) רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כבר הסכימו הגאונים ז"ל וכל האחרונים ז"ל דהיינו היכא דליתי' קמן דלא אפשר למבדקיה אבל היכא דאיתיה קמן אין אוכלין משחיטתו עד שיבדק אם יודע הלכות שחיטה אם לאו והיינו דבריש פ"ק דחולין (שם) אמרי' כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן להך לישנא דאמר מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלפויי לא חיישינן וכיון דלא אמרינן לשאין מומחין לא חיישינן כדאמרי' לעלפויי לא חיישינן שמע מינה דלאו כי הדדי נינהו דלעלפווי לא חיישינן כלל ואפילו איתיה קמן לא צריך למבדקיה אבל לשאינן מומחין נהי דהיכא דליתיה קמן שרינן ואמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין אבל היכא דאיתיה קמן צריך למבדקיה וטעמא דמלתא משום דמעוטא דשאינן מומחין שכיח טובא ולהכי לא סמכינן ארובא דמומחין אלא היכא דלא אפשר למבדקיה וכן כתב בעל הלכות גדולות ז"ל וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל החמיר יותר והצריך בדיקה היכא דאיתיה קמן אפי' משום עלפויי וא"כ זה השוחט ובודק למכור לרבים שלא ברשות המוקדמין והקהל ולא היה מומחה אצלם היה ראוי שלא לאכול משחיטתו ומבדיקתו עד שיבדקו אותו אם יודע הלכות שחיטה ובדיקה אם לאו כיון שהיה מצוי בעיר והוא כששלחו המוקדמין בעדו לחקור על הפרה בדרישה וחקירה כדי שיצא הדין לאמתו מתחת ידיהם היה לו לענות מפניהם ולאמר לפניהם ענין הפרה בנחת איך היה ולהתנצל במענה רך כמו שראוי לכל חרד בדבר האלהים כשחושדין אותו בדבר ואין בו וגם להראות בפניהם המחאתו ובקיאותו בהלכות שחיטה ובדיקה ולא להתחיל במחלוקת ולבעוט במוקדמים היושבים על המשפט ולהתריס כנגדם בהטחת דברים קשים וגם הוא בכתבו שלא השיב להם מענה רך ויצא מעם המוקדמין והרבה מן הקהל שהיו עמהם בחרי אף וא"כ כדין עשו לאסרה ולא יסמכו הקהל על שחיטתו ובדיקתו עד שיבדק אם יודע אם לאו אחרי שאין המוקדמין יודעין בהמחאתו ובקיאותו ואפשר לבדקו אלא שהוא מקניט ומקנתר ונותן מקום לחשוד אותו שהוא עושה בדיקתו פלסתר. ועוד שהרי מדברי העדים וגם מדבריו נראה שהוא היתה כונתו לאסור הפרה מפני שלא נפתחה כראוי אם כן נראה שלא היה מומחה בענין הבדיקה כיון שלא הכיר בה אי נפתחה כראוי ומאי זה מקום הוא בודק ואף אם יהיה בקי בהלכות טרפות הנה כמה חכמים ובקיאים בחדרי תורה ובדיני טרפות ואינם יודעין לבדוק מפני שלא הורגלו בזה וא"כ כיון שנראה למוקדמין שאינו מומחה לבדוק אף אם ידע הלכותיה ראוי להם לאסור הפרה שאעפ"י שעתה החמיר ואסר הכשר סופו להכשיר האסור כמו שאמרו בירושלמי דמסכת עבודה זרה (פ"ב ה"ט) ר' נתן אומר קומי שמואל ידענא לאפרושי בין עוברי דגים טמאים לעוברי דגים טהורים עוברי דגים טמאים עגולים ועוברי דגים טהורים ארוכים אחוי ליה חדא שלפוחא דמן דגים טהורין ועובריה עגולין אמר ליה בזה מה הוא אמר ליה טמא א"ל לא ביש לי על דאמרת על טהור טמא אלא שסופך לומר על טמא טהור ע"כ. גם בנדון זה כיון שלא ידע בעניני הבדיקה אף אם החמיר מתחלה מפני שלא ידע מקום הבדיקה הנה אפשר שפעם אחרת יבדוק ותהיה הריאה סמוכה לדופן שלא במקום רביתה שהיא אסורה ויחשוב שהוא מקום רביתה ויכשירנה כיון שלא ידע מקום רביתה היכא ואף אם ידע על פה דמקום רביתה היינו במקום חתוכא דאוני מה יועיל לו אם לא ידע בבהמה מקום חתוכי דאוני היכא וכן בכמה דברים מעניני הבדיקה וא"כ הרי הוא כמי שאינו יודע הלכות טרפות שאסור לאכול ממה שבדק וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (פרק עשירי מהלכות שחיטה) אחר שכתב כל דיני הטרפות ומנה אותם שהם שבעים כתב וז"ל כל טבח שאינו יודע הטרפות האלו אסור לבדוק ולאכול לא הוא ולא אחרים ע"כ. וכי תימא והלא בהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ואחזוקי אסורא לא מחזקינן דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות כשרות הן ואפילו בסירכות הריאה שהמיעוט מצוי וצריך לבדוק לכתחלה מ"מ אם בא זאב ונטל את הריאה ולא נבדקה או ששכח טבח והוציאה כשרה לפי שבדיעבד סומכין על הרוב וכמו שנראה מן הירושלמי בפרק אין צדין (ה"ג) דגרסינן התם באו זאבים ונטלו בני מעיה ואכלום כשרה וחש לומר שמא נקבה הריאה חזקת בני מעים כשר וכן בפרק אלו טרפות בגמרא שלנו אנקיבה ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא אסיקנא דתלינן דהא תלינן בזאב אלמא אפילו בריאה תלינן וכן בא מעשה לפני רש"י ז"ל והתיר ונתן טעם לדבר לפני רבותיו ז"ל שהיו מחמירין בדבר אתמול אכלנו מחלבה ועכשו נחזיק אותה בטרפה וא"כ היה לנו לומר דאם אינו יודע לבדוק דבדיעבד כשרה. לא היא דהיינו אם פעם אחת אירע כן באונס או בשוגג אבל שיעמוד מי שידוע לנו שאינו יודע לבדוק ויבדוק תמיד ושנאכל על סמך בדיקתו זה ודאי אסור לדברי הכל ואעפ"י שאין בדיקה זו אלא מדבריהם והוי כההיא דאין מבטלין איסור לכתחלה דאם בטלוהו בשוגג לכתחלה מותר במזיד אסור כדקיי"ל גבי אגוזי פרך נפלו ונתפצעו בשוגג יעלו במזיד לא יעלו ואעפ"י דהוי אסורא דרבנן דהא מדאורייתא חד בתרי בטיל כדאיתא במס' גטין פרק הנזקין (גיטין נ"ד:) ואע"פ שכתבו קצת מפרשים ז"ל דכי אמרינן במזיד לא יעלו היינו לאסרן למי שבטלן אבל לאחרים מותר היינו לאחרים שלא נתבטל בשבילם אבל למי שנתבטל בשבילו אסור לו כמו למי שבטלו וכן כתב הרשב"א ז"ל וכאן הרי הוא כנתבטל בשביל כל הקהל למי שירצה לקנות. ואע"פ שלא נעשה בשביל אדם מיוחד אלא על הסתם בשביל מי שירצה לקנות הרי הוא כמי שנעשה בשבילם ביחוד כדאמרינן גבי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר דאם באה בשביל למכור גם לישראלים שירצו לקנות מהם הרי הוא כבא להם ביחוד כדאמרינן במסכת ערובין פרק בכל מערבין (עירובין מ'.) גבי ההוא ליפתא דאתא למחוזא כיון דחזא דמפשי ומייתי אסר להו אמר הא ודאי בשביל ישראל אתא. עוד שגם מה שהתיר רש"י ז"ל (בחולין י"ב. בד"ה פסח) בהמה שלא נבדקה דס"ל דנשחטה בחזקת היתר עומדת נאמר אף בסירכות הריאה המצויות גם בו נחלקו רבים לסמוך למעשה וכן כתוב בספר עמודי גולה וזה לשונו בהמה שלא בדק לה סרכי ריאה טרפה ורש"י פירש אפילו בהמה אין לחוש ואם לא בדק כשרה דהא קיי"ל (שם ט'.) כרב הונא דאמר בהמה שנשחטה בחזקת התר עומדת ועוד דהלכה למשה מסיני דאזלינן בתר רובא אך אין מפרסמין את הדבר ואנו סומכין על פירושו בגדיים וטלאים דאין רגילות להיות בהם סירכות כשהם קטנים ואם לא בדק בדיעבד כשרים אבל בהמות טרפות אפילו בדיעבד דכיון דסירכות מצויות עכ"ל וגם אני שמעתי אנשים חכמים וחסידים מורים כן להחמיר למעשה וא"כ לפי זה אף אם נאמר שזה שבדק שאינו מומחה למוקדמין הוא כאלו לא נבדקה הריאה הנה ראוי להחמיר על פרה זו ולאסרה כיון שהסירכות מצויות בבהמות הגדולות והמוקדמין יכולין להחמיר ולאסור כדברי המחמירין אם יראה להם בין לעצמם בין על הקהל הנושאים עליהם נפשם וסומכין עליהם להפרישם משום נדנוד אסור ויש להם לעשות כן שהרי אף המתיר יש לו להורות לאסור למי שדעתו כדברי האוסר כדאיתא בשבת פ' כל הכלים (שבת קכ"ד:) דאמר ליה רבא לרב מרי גלית אדעתך דכאביי סבירא לך לכ"ע שרי לדידך אסור כ"ש שלפי מה שכתבתי למעלה ראוי להחמיר בזה כיון שהוא מזיד דאם לא כן בטלת תורת בדיקה וכל הקצבים יטלו הריאה מכל בהמתם במזיד ויקרעוה לשנים קרעים כדי שנכשיר אותם כלם ולא הועילו חכמים בתקנתם להצריך בדיקה לריאה מפני הסירכות המצויות בה וזה אי אפשר ועוד היה להם לחוש לזה כיון שהיה בודק בשלו וגם היה נוגע בדבר מצד אחר מחמת העזר שהיא שלו כיון שהוא בעיניהם נבהל להון עד שהוא שוחט ובודק כנגד תקנת הקהל שתקנו שלא ישחוט ויבדוק קונה העזר והוא אינו נמנע לא מפני תקנת הקהל ולא מפני החשד כדתנן בפ"ב דיבמות (כ"ה:) חכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה ומוקמינן לה בגמרא ביחיד מומחה המתיר נדרים מדקאמר לא ישאנה וכיון דהוא יחיד איכא למיחש לחשדא ואע"פ שהוא מומחא ומדינא אסור וההיא דאמרינן בפרק אלו טרפות (חולין מ"ד:) כלן רשאין ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכעור ומן הדומה לו דמשמע דמדינא שרי אלא שראוי להתרחק מן הכעור זהו כשמעידין שנים דכיון שהעידו שנים והאחד לוקח ליכא למיחש לחשדא שאין השני חוטא ולא לו ולית ביה אלא משום הרחק מן הכעור ומן הדומה לו בלחוד וההיא דדן את הדין נמי לאו ביחיד קאמר ורבה בר בר חנה נמי דשרי ההיא פסוקת הגרגרת אחריני הוו בהדיה ומשום הכי מקשינן ותפוק ליה משום חשדא דאלמא מדינא שרי וכן כתבו המפרשים ז"ל אבל ביחיד מדינא אסור ומשום הכי תנן נמי התם (ביבמות) מת הרגתיו והרגנוהו לא ישא את אשתו וזה הבודק אינו חושש לחשד ואע"פ שנראה שאין זה אלא בחכם המתיר האשה בנדר שצריך שלא יהיה נוגע בדבר ואיכא חשדא אם אחר כן ישאנה או בדיינים ועדים גם כן או בחכם הנשאל על דבר הוראה משום דמחזי כנוטל שכר על הוראתו וכמו שפירש רש"י ז"ל שם בפרק אלו טרפות אבל מי ששוחט ובודק בהמות שלו למכור לאחרים כל שהוא מומחה ומוחזק בכשרות כיון דעד אחד נאמן באסורין אף אם נוגע בעדותו שוחט ובודק ומוכר ונאמן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פ' שמיני מהלכות מאכלות אסורות) ולא אסרינן ליה למכור מפני החשד מכל מקום בנדון זה שהקהל הסכימו שלא לשחוט ולבדוק קונה העזר כבר נראה שחושדין אותו בזה ואם כן ראוי היה לו להסתלק מחשדם ולא עשה ועוד התרו בו המוקדמין שנראה שאינו מומחה אצלם ומוחזק בכשרות לזה ואם כן אסור ליקח בשר ממנו וכמו שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"י מהלכות שחיטה) שבזמן הזה אסור ליקח בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו אלא אם כן הוא מומחה ואם כן זה שלא נראה בעיניהם שיהיה מומחה ומוחזק בכשרות לראות טרפה לעצמו או אף אם הוא מומחה כדי שלא יבא אחר שאינו מומחה ומוחזק בכשרות ויעשה כמוהו רצו להשוות את כלן מפני המחלוקת ושלא ישחוט ויבדוק זולתי הבודקים הממונים מצד הקהל וזה מורד בדינם ובהסכמתם ובתקנתם העשויה לגדור פרץ ולשמור משמרת הנה היה ראוי להחמיר עליו גם מחמת זה ומה שטוען הוא שהיום ההוא לא היה לו חלק בפרה ולא בעזר הנה המוקדמין לא ידעו זה וגם עתה אינו ידוע אלא מפיו ואין להם להאמינו בזה והיו סבורים שהכותי שהוא שכירו ושותפו כל השנה שגם עתה כן הוא ואם הם חכמים אינם נביאים לדעת בעסקיו ובמה שהוא עושה בסתר ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכל שכן שבשעת הבדיקה כששאל לו הנער שיתן לו ליטרא אחת מן הבשר חנם על שהוכשרה בסבתו הוא השיב שיעשה כרצונו א"כ נראה מתוך דברי הנער המבקש שהיתה כוונת העומדים שם שהפרה היא שלו וגם נראה כן מתשובת רבי יהושע אל הנער: