תשובות הריב״ש · חלק תפ״ג סימן ד׳

ומה שטען עוד שאין דין מתנה לחוד לגבות מן הקרקע מתשובת הרשב"א ז"ל אינה ענין לנדון זה כי תשובת הרשב"א ז"ל היא במי שלא שעבד נכסיו רק שנתן אלף זוז בנכסיו אגב קרקע וזה אין לו לגבות אותם כי אם מן המטלטלין אם יספיקו לאלף דינרין אבל הקרקע שאינו נקנה באגב לא היה בכלל אבל זה שנתן האלף זוז באגב ועוד שעבד לו כל נכסיו בקנין לגבות מהן מקרקעי ואגבן מטלטלי הרי הכל בכלל והרי הוא כבע"ח דעלמא אמנם לשונו של שטר יוכיח עליו בזה. גם מה שטען דמוכחא מילתא שתפסה מטלטלין בחיי בעלה והיתה חייבת להשבע וכל שלא נשבעה בחייה שלא תפסה אין למקבל מתנתה כלום גם זה אינו כלום מכמה טעמים חדא שנראה שקודם זה נתנה היא המתנה וא"כ הנה זכה זה במתנה קודם חיוב שבועתה ובענין זה אין אומרים כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפ' כל הנשבעין (שבועות מ"ח.) ועוד שהאשה מתה בחיי בעלה וקודם שמכר בעלה הקרקע וא"כ מעולם לא נתחייב' זו שבועה בחיי' שנאמר כשמתה אין אדם מוריש שבועה לבניו שהרי בחייה לא נתחייבה שום שבוע' ואע"פ שאנו חושדים אותה שתפסה הנה כיון שהיה הבעל חי לא נתחייבה שבועה אא"כ יטעון לה הבעל בברי [אישתבע לי] וגם שבועה זו אינה אלא שבועת היסת ואין אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו כי אם בשבועת התורה או בשבועה כעין תורה דהיינו שבועת המשנה כגון הבא ליפרע מנכסי יתומים והפוגם את שטרו ועד אחד מעידה שהיא פרועה ואף באלה יש חולקין דלא אמרו אלא בבא ליפרע מנכסי יתומים והבו דלא לוסיף עלה וכן לדברי הכל אפילו יורשין גובין מן הלקוחות אע"פ שהבא ליפרע מן הלקוחות לא יפרע אלא בשבועה אין אומרים כשמת מלוה כבר נתחייב שבועה ללקוחות ואין אדם מוריש שבועה לבניו שהרי אפשר שיגבה מבני חורין או יפרענו הלוה כיון שהוא חי ולא יגבה מן הלקוחו' וא"כ אין לקרותו מחויי' שבועה ואע"פ שבנדון זה ג"כ הלוה שהוא הבעל מת והלקוחות חוזרין על יורשין וה"ל כבא ליפרע מן היורשין כדאמרינן גבי ערב בפ' כל הנשבעין (שבועות מ"ח:) משום דערבא בתר יתמי אזיל זהו אם היו הנכסים ליורשים שאז י"ל כן לפי שיחזרו ויטרפו מן היורשין אבל בנדון זה שלא נשארו נכסים אחרים מן הבעל הא לא אזלי בתרייהו ואע"פ שבערב יש מי שאומר דאף אם נשארו נכסים מן המלוה דלא אזיל בתרייהו הוי נמי דינא הכי שכיון שגמל חסד לאביהם היורשין יפרעוהו משלהם והוי כבא ליפרע מן היורשין הנה אף מי שסובר כן מודה דבלקוחות ליכא למימר הכי שהרי עביד איניש דזבין ארעא ליומיה ולא עשה חסד לאביהם ואם כן היורשין לא יפרעוהו משלהם כיון שלא הניח להם אביהם נכסים ואין מצוה עליהם ולזה גובין יורשין מן הלקוחות ולא קרינן בהו כבר נתחייב שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וא"כ עלה הדין שאם יש תנאי בשטר המתנה לחוד שלא יירשנה בעלה שהדין עם האפטרופא ואין הלוקח יכול לסלקו בזוזי אלא א"כ יתן לו כל דמי חובו וגם לא בדינא דבר מצרא אם היתומים הם קטנים אלא שאם אין בה דין חלוקה אית דינא דגוד אגוד וישומו אותה ב"ד ואחר השומא יעלו זה את זה בדמים זהו מה שנראה לי בזה וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: