תשובות הריב״ש · חלק תפ״ג סימן ב׳

שאלה ראובן כתב אלף זוז במתנה לחוד לאשתו ושעבד כל נכסיו לה בסתם לא באפותיקי כלום והיא נתנה מתנתה לחוד ללוי ואח"כ מתו גם שניהם האשה ולוי ואח"כ מכר הבעל חצי שדהו שהיה לו בשתוף עם שמעון בלא חלוקה לשמעון שותף זה והחזיק שמעון בכל שדהו בחציו שכבר היה שלו ובחציו מצד מקנת כספו ומת הבעל אחר זה ואפטרופא של בן לוי בא לטרוף חצי שדה מהלוקח שהוא שמעון והלוקח טען שהוא שותף בשדה זו ואין בעל המצר גדול ממנו אך טוב בעיניו שיהא נשום מחצית הקרקע ע"פ אנשים בקיאים בשומא ומה ששוה על פיהם יתן לאפטרופא זה והאפטרופא נתן עיניו בקרקע זה וחמדו ואמר דשמין לו ואח"כ מכריזין עליו והוא יקחנו ביותר מה ששוה ומכדי דמיו כשעור חובו והלוקח טוען דלאו דינא הוא מאי דקאמר האפטרופא לפי שבשדה זה אין בה דין חלוקה כדי לזה וכדי לזה והואיל ויש לו המחצית בו ומצרן הוא ולוקח הוא מצד אחר מצי לסלוקי לבעל חוב בזוזי כל דאית ליה זוזי ללוקח כפי מה שנשום ע"פ ב"ד דאין גוף הקרקע קנוי לבע"ח רק משועבד הוא לו ולפיכך הנו מזומן לתת לו שוה חצי שדה שהוא טורף דאם לא כן מה כח לוקח יפה וראיית הלוקח מההיא דפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"א:) בההוא גברא וכו' ובההוא דשכיב ושבק קטינא דארעא דכל דאמר לבע"ח הילך חמשין זוזי דמי קטינא סלוקי סלקוה והרב אלפסי כן פסק והרמב"ם ז"ל ג"כ אין מכריזין אחר השומא כדברי האפטרופא לפי שתלוי הדבר במקום שמכריזין ובמקומו לא נהיגי להכריז משום דבקיאי בשומא הם ופוק חזי כמה הגבאות ב"ד איכא בעירו ולא נהגו להכריז רק לשום דודאי אפטרופא זה נוהג מנהג רמאות בדרך זה להעלות בערכו חצי השדה מאד יען יש לו תביעת אלף זוז על חצי השדה כי לא נמצאו ולא הניח הבעל נכסים אחרים ליפרע מהן ולפיכך רוצה לתת האלף זוז כלם בחצי השדה כדי שישיגנו וגדולה מכל זה טען הלוקח כנגד האפטרופא דלא דינא הוא להגבות מן הקרקע בפרעון מתנה לחוד ממה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאלה דאם נותן לאשתו אלף זוז משלו אגב ארבע אמות קרקע דלשון משלי משמע מנכסי ולפיכך אם עדין יש תחת ידו מאותן מטלטלין שהיה לו באותה שעה יש לה לגבות מהן שוה אלף זוז אבל לא מן הקרקעות לפי שהקנה אותה לה אגב קרקע ואין קרקע נקנה באגב ואם הבעל טוען שכבר קבלה אותן נאמן משום שכך כתוב בשטר המתנה תלך ותחזיק בכל הזהובים משלי ע"כ תורף לשון הרשב"א. ועוד טען הלוקח דאשה זו שנתנה מתנתה לחוד מוכחא מלתא לכל בני עירה שתפסה מטלטלי בעלה בעוד שלא היה בעלה מצוי בעידו והלכה לה שלא מדעתו וכל שלא נשבעה בחייה שלא תפסה מנכסי בעלה אין לו למקבל מתנתה כלום משום דלא כתב לה נאמנות בשטר מתנתה לחוד זהו מה שבא בדברי הבעלי דינין: