הטענה השנית שנסמך עליה מפני שהחוב קדם בזמן לכתובת הבן לאשתו והוה ליה כאדם המקנה לחבירו דבר שאינו ואינו בא לעולם וכיון שתולה הקנאתו בדבר שלא הגיע עדיין בשעת חיובו לא מהני ובטל הוא גם זו הטענה אין בה ממש חדא שאפילו בהקנאה ממש דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא לדבר שאינו בעולם אעפ"כ אדם יכול להקנות ולהתנות בהקנאה ההיא בדבר שלא בא לעולם כדמשמע מסוגיא דפרק מי שמת (בבא בתרא קמ"א:) דאפי' למ"ד המזכה לעובר לא קנה האומר המבשרני אם תלד אשתי זכר יטול מנה [קנה] דהכי מקשינן התם לר"ה דאמר משנתינו איני יודע מי שנאה ולוקמה במבשרני ועוד דאע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אדם משעבד דבר שלא בא לעולם דהא קיי"ל דאקנה משתעבד כדאיתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ז.) וכ"ש שיכול לשעבד ולהתנות בדבר שלא בא לעולם ועוד שבנדון זה אין אנו צריכין לשעבודו שכיון שהודה שקבל המעות מעצמו משועבד הוא וכיון שלא נפרעו חייב הוא לפרע' לבעלי השטר או לבאי כחם או לנושים בהם והדבור בזה מותר:
תשובות הריב״ש · חלק תפ״א סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.