תשובות הריב״ש · חלק ת״פ סימן ד׳

ולענין הספק השני אם מעשה ידיה ליתומים כיון שנזונת מנכסיהם נראה ג"כ שהדין עם האלמנה דכיון שאוכלת מכח מתנת בעלה ולא בתקנת חכמים הנה אין מעשה ידיה ליתומים שהרי מעשה ידיה משום מזונות ומזונות עיקר ומעשה ידיה משום איבה כדאיתא בפרק אע"פ (כתובות נ"ח:) דמשום האי טעמא אמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונת ואיני עושה וקיי"ל כוותיה כדאפסיק הלכתא בהדיא בפ' שני דייני גזרות (ק"ז:) וכיון דמזוני עיקר כל שנסתלקה תקנת מזונות נסתלקה תקנת מעשה ידיה ואם בשביל מתנת בעלה אינה חייבת להן במעשה ידיה שהרי אפילו לבעלה לא היתה חייבת בענין זה הגע עצמך האיש שהתנה עם אשתו שלא יתחייב במזונותיה וכן היא לא תתחייב לו במעשה ידיה אם אחר כן רצה הוא לתת לה במתנה ונתחייב לה הוא במזונותיה הנאמר שנתחייב היא ג"כ לו במעשה ידיה הא ודאי לא שהרי אינה אוכלת בתקנת חכמים אלא מן הדין מכח המתנה ובהא ליכא למימר מעשה ידיה שלו משום איבה דליתיה להאי טעמא אנא כשאוכלת מן התקנה ולא מן הדין אבל כשאוכלת מן הדין שרצה ליתן לה במתנה ליכא למימר בה משום איבה וליכא תקנה בהא מלתא כלל אלא הרי היא בזה כאשה אחרת דעלמא וכמו הפוסק עם אשתו לזון את בתה חמש שנים שאין מעשי ידי הבת שלו כדאמרינן התם במתני' בפרק הנושא (כתובות ק"א:) נשאת יתר עליו הבעל שהוא חייב במזונותיה והם נותנין לה דמי מזונות ובודאי כיון שנשאת והבעל חייב במזונותיה מעשה ידיה לבעל ואעפ"כ הם מעלין לה מזונות. וכן מפורש בתוספתא (כתובות פ"י ה"ג) כתב לזון בן אשתו ובת אשתו לא יאמר להן צאו ועשו מלאכה ואני זן אתכם אלא הם יושבין והוא מעלה להן מזונות בנדון זה ג"כ כיון שאוכלת מכח המתנה ולא בתנאי ב"ד מעשה ידיה שלה זהו מה שנ"ל בזה ואתה תבחר ולא אני ושבת וראית בין טעם בריא ובין טעם רזה כי איש חכם אתה עדיף מנביא וחוזה עוקר הרים וטוחנן זה בזה על יושר לבך אמריך ודבריך במשפט תכלכל ואם יש במה שכתבתי סברא אולי נטתה מדרך השכל בחרוצות שכנך תדוקנה ותדושנה אדוש ואת אשר תבחר בו הוא הקדוש. נאום דורש שנומך וטובתך לעולם אם תדרשנו ימצא לך סתר פנים לא ישים ואין כל דבר נעלם נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: