אני איני מספק בזה כלל שכיון שכתוב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך הרי הוא בעל הממון ויש לו כח לקבל והוצרכו לבאר בגמרא (ב"ק ע.) שעכ"ז אינו יכול לעכבו לעצמו מפני לשון זה דשליח שוייה ומה שכותבין בהרשא' וקבלתו כקבלתי שופר' דשטר' הוא אע"ג דלא צריך אבל המורשה א"י לעשות פשרה ולא למחול אלא א"כ כ' לו בפי' לפי שזה יאמר לו אין לך לתת את שלי דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל אם כתב בפירוש בין לתקן בין לעוות כתוב בס' ח"מ (בסי' קכ"ב) שיכול אז למחול או לעשות פשרה וכ"ש אם כתב לו בפירוש ומחילתו כמחילתי:
תשובות הריב״ש · חלק מ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.