תשובות הריב״ש · חלק תע״ה סימן ד׳

ואשר שאלתם מענין ההוצאות שנעשית בזה הריב על מי לפורעם דעו כי הוצאות הסופר לכתוב הטענות על שליהם לפורעם כמו ששנינו בב"ב פרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ז:) אין כותבין שטרי ברורין ומעשה ב"ד אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר ומפרש בגמרא (קס"ח.) מאי שטרי ברורין הכא תרגימו שטרי טענתא ומעשה ב"ד היינו פסקי דינין וקתני נמי בהו שניהם נותנים שכר ובכלל זה כל הוצאות שצריכין לעשות הדיינין בפסק דינם כגון אם הוצרכו לשאול כדאמרינן בפ' זה בורר (סנהדרין ל"א:) שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך דבר לשאול כותבין ושולחין ושואלין שהרי למ"ד התם כופין אותו והולך לבי' הועד כל אחד עוש' הוצאותיו לעצמו ואין המתחיי' בדין פורע אותם לחברו והיינו דקאמרינן התם אמר לפניו רבי אלעזר מי שנושה בחברו מנה יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו והוכיחו מכאן המפרשים ז"ל שאין המתחייב בדין פורע ההוצאות שאם כן מאי קשיא ליה לרבי אלעזר הרי לא יוציא מנה על מנה שהרי אם יתחייב הלוה הוא יפרע ההוצאות אלא שמע מינה שכל אחד מבעלי דינין עושה ההוצאה לעצמו אם הולכים לבית הועד ואם כן למאי דקיי"ל כופין אותו ודן בעירו אם הוצרכו לשאול שכותבין ושולחין ושואלין פורעין בין שניהם שכר השליחות וכמו שאם היו צריכין לפרוע שכר לדיין כגון אם היה בטל ממלאכתו היו פורעים אותו בין שניהם כדאמרינן בכתובות בפרק שני דייני גזרות (ק"ה.) קרנא הוה שקיל איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ודאין להו דינא הכי נמי אם הדיין צריך לעשות הוצאות כדי להוציא הדין לאמתו פורעין בין שניהם אמנם אם הנתבע מסרב מלבא לדין והוצרך התובע לעשות הוצאות כדי לכופו לבא לדין ויצא הנתבע מחוייב בענין זה חייב לפרוע ההוצאות ההם כדאמרינן בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ב:) דבעי למיתן זוזא דפתיחא: