תשובות הריב״ש · חלק תע״ג סימן ד׳

תשובה אם עשה זה ברצון ושלא מתוך האונס אלא כדי להעליל מבואר הוא שהוא מסור ואפילו לא היה בזה רק הפסד ממון מעובדא דרב כהנא דבפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז.) משום דהוה ליה רודף אפי' במוסר ממון חברו ביד אנס אלא שצריך להתרות בו קודם לכן כדא"ל רב כהנא לההוא גברא לא תחוי ולא קבל וא"צ לומר בנדון זה שאינו עסקי ממון לבד כי מי יודע אם תעלה חמת הגבירה לענות בנפש וה"ל כההוא עובדא דרבי שילא דבפ' הרואה (ברכות נ"ח.) דההוא גברא דא"ל איזיל ואימא להו דקרית להו תמרי אמר האי רודף הוא כו' ואפשר שגם זה התרה בו ר' שילא ולא קבל או שלא הי' פנאי להתרות בו אבל לאחר שעשה המסירה אינו נעלש כדאמרי' בפ' בן סורר (סנהדרין ע"ג.) גבי אותן שמצילין אותם בנפשם נעבדה בהן עבירה אין מצילין אותן בנפשן אמנם אם היה מוחזק לכך ועשה כן הרבה פעמים אז נענש כדי שלא ימסור אחרים וכן אם התרו בו ב"ד שלא ישוב לעשות כן ולא ציית וחזר ועשה ושנה באולתו והיינו המסורות שמנו חכמים בפ' אין מעמידין (עבודה זרה כ"ו:) וכן אין להם חלק לעוה"ב כמו שמנו אותן בפ"ק דר"ה (י"ז.) עם אותן שיורדין לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות ואותו שאינו מוחזק אע"פ שאין עונשין אותו לאחר מעשה אעפ"כ ראוי לב"ד להוכיחו וליסרו כפי צורך השעה וכפי הענין וגם הוא חייב לשלם לנמסר כל מה שהפסיד מחמת מסירותו אמנם כשיתברר ההפסד או הנזק ההוא בעדים אבל בלא עדים אם נאמן בשבועתו הנמסר אם לא בעיא ולא איפשיטא בפרק הכונס צאן לדיר (בבא קמא ס"ב.) אי עשו תקנת נגזל במסור ואזלינן לקולא ולא מפקינן ממונא ודעת הר"ם במז"ל דאי תפס הנמסר לא מפקינן מיניה וזוכה במה שתפס ונשבע שכך הפסידו וכ"כ ז"ל שהמסור המעליל לשקר פסול לעדות ולשבועה דאין לך רשע גדול ממנו ודיני המסור המעליל לשקר מבוארים הם בדברי הרב ז"ל בפרק אחרון (מהלכו' חובל ומזיק):