תשובות הריב״ש · חלק תמ״ו סימן ה׳

אבל מצאתי להרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם בענין האבל וז"ל תינוק כל שלשים יום אינו מתאבל עליו בין גמרו סימניו שערו וצפרניו שלמים בין לא גמרו דתניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ואם קים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו כגון שבעל ופירש ונולד לתשעה חדשים בין שלמים בין מקוטעין מתאבל עליו בן יומו עכ"ל. נראה שהוא מפרש כלו חדשיו המוזכר בפרק רבי אליעזר דמילה ובפ' יוצא דופן נמי גבי אבלות וגבי יבום שכלו לו שמנה שהם חדשי גדולו אבל תשיעי חדש הלידה הוא ולא חדש הגדול וההריון וכן יפרש כל שלא יצאו לו חדשיו המוזכר בתוספתא שלא עברו חדשי הגדול וההריון דהיינו ח' ומשמע דסבירא ליה לרב ז"ל דלא קיי"ל כשמואל דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין והיינו מדאמר מר זוטרא אפי' למאן דאמר יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וכו' משמע מהאי לישנא דלא קיי"ל הכי ואע"ג דשמואל מוקי מילתיה כחסידים איהו הוא דאמר הכי או תלמודא קאמר דשמואל מצי למימר הכי אבל אפשר דחסידים סבירא להו דיולדת למקוטעין וכל שעברו שמנה יצא מכלל נפל אלא שרובן יולדות לתשעה גמורין וחסידים היו מתקנין כל מאי דאפשר על דרך הרוב ולא חששו למעוט משום דלא אפשר כמו שלא חששו ליולדת לשבעה וכן לשוהה אחר תשעה דקיי"ל דמשתהי עד תריסר ירחי שתא כדעבד עובדא רבה תוספאה והא דמוכח מר זוטרא טעמא דחסידים מדכתיב ויתן ה' לה הריון הריון בגימטריא הכי הוי רמז בעלמא הוא דסתם הריון הכי הוי ומ"מ כל שנכנסה יום א' בחדש התשיעי הרי יצא מכלל נפל דהא איכא נמי יולדת לז' שאין ימי עבורה כמנין הריון והיינו דמקשי סתמא בפרק החולץ אליבא דשמואל ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא היינו משום דכ"ע מודו דלא תנשא עד שיהיו לה שלשה חדשים משו"ה מקשי סתמא כלו' ואי אמרת יולדת למקוטעין תקשי למאן דאמר אינה יולדת זה נראה לדעת הרמב"ן ז"ל וכיון דלענין אבלות חשיב ליה כלו חדשיו אעפ"י שנולד למקוטעין לענין יבום נמי ודאי חשיב כלו חדשיו דאי גבי יבום הוה מחמרינן להצריכה חליצה משום ספק נפל גבי אבלות הוה לן למימר נמי הכי לקולא כדאמרינן בפ' יש בכור לנחלה (מ"ט.) הכל מודים גבי אבלות דיום שלשים כיום שלפניו דמי מאי טעמא ספק אבלות להקל. ועוד דבפ' יוצא דופן גבי מתניתין דתינוק בן יום אחד דתנן בחדא פוטר מן היבום והרי הוא לאביו כחתן שלם לענין אבלות מקשי בגמ' לימא מתניתין דלא כרשב"ג דאי רשב"ג הא אמר אי לא שהה ספיקא הוי ופרש"י דאכולא מתני' מקשי כלומר דלרשב"ג כיון דספיקא הוא לגבי יבום הוה לן למימר דאינו פוטר לחומרא ולגבי אבלות הוה לן למימר דאינו נוהג לקולא ומתרצי' בדקים לי' שכלו לו חדשיו אלמא בין ביבום בין באבלות מוקמינן בכלו חדשיו ותרווייהו בחדא מחתא מחתינהו וא"כ בנדון זה לפי סברת הרמב"ן ז"ל הרי כלו חדשיו ואינה צריכה חליצה כלל. וכיון שדבר זה לא מצאנוהו בתלמוד מבואר ואנו צריכין לחפש ולבדוק בדברי הראשוני' ז"ל אשר קטנם עבה ממתנינו ואם הם מלאכים אנו בני איניש ומהם זה אומר בכה וזה אומר בכה ובנד"ז אפי' אם נאמר דלא הוי כלו חדשיו אינה צריכה חליצה משום ספק גמור אלא משום חומרא דרבנן דהא באשת כהן אינה חולצת כדברי הרב אלפסי ז"ל והר"ז הלוי ז"ל כמ"ש למעלה מעתה הרוצה להקל ולהתירה בלא חליצה הנה לו עמוד נכון הרמב"ן ז"ל שהוא כדאי לסמוך ולהשען עליו וכ"ש אם הוא שעת הדחק שהיבם קטן או שהוא במדינת הים והמחמיר להצריכה חליצה לכתחלה לחוש לדברי כלם תבא עליו ברכה :