תשובות הריב״ש · חלק תמ״ו סימן ב׳

תשובה אם מה שנולדה הבת באמצע חדש תשיעי אינו קרוי כלו לו חדשיו מה שגמרו סימני הבת אינה מוציאה מידי ספק נפל כיון שמתה תוך ל' ללידתה דקיי"ל כרשב"ג דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל כדפסק שמואל הלכתא כותיה בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קל"ה:) משמע הא לא שהה ספיקא הוי כדאיתא בפרק החולץ (יבמות ל"ו:) ואתמר התם מת בתוך ל' ונתקדשה רבינא משמיה דרבא אמר אם אשת ישראל היא חולצת אם אשת כהן היא אינה חולצת ואסיק התם (ל"ז.) דבאשת ישראל חולצת כרשב"ג דהלכתא כוותיה ובאשת כהן סמכינן אדרבנן דאמרי אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוי וההיא ודאי לאו בדידעי' ביה דכלו לו חדשיו כגון שבעל ופירש הוא דבכי האי גונא אפי' רשב"ג מודה דולד מעליא הוי אפי' לא שהה כדאיתא בפרק יוצא דופן (נדה מ"ד:) ולאו בבן שמנה ודאי כגון שבעל ופירש נמי היא דבכי האי גונא לא אמרי רבנן דאע"ג דלא שהה ולד מעליא הוי אדרבא אמרי דאע"ג דשהה נפל ודאי הוי ואפי' גמרו סימניו דלא אפשר למתלי דבן שבעה ואשתהויי אשתהי הוא דהא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג ס"ל דלעולם לא משתהי כדאיתא בפרק הערל (יבמות פ':) וכיון דלא משתהי על כרחין ודאי נפל הוא ואפי' גמרו סימניו ואפי' שהה ל' יום אלא ודאי ההיא דפרק החולץ בסתם ולדות היא שבעלו ולא פירשו והם בספק בן שמנה או בן תשעה וגמרו סימניו דלרשב"ג כיון דלא שהה ספקא הוי ואפילו גמרו סימניו ולרבנן כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן אמרינן דבן ט' הוא והוא דגמרו סימניו דאי לא גמרו הא איתרע ליה רובא דהא רוב היולדות ולד מעליא בסימנין גמורין יולדות אותן וכבר הוכיחו האחרונים ז"ל דרבי שמעון בן גמליאל ורבנן בתרתי פליגי בבן שמנה ודאי ששהה שלשים ובספק בן שמנה בן תשעה ולא שהה דבבן שמנה ודאי ושהה שלשים לרבנן נפל גמור הוא ואפילו גמרו סימניו דכיון דודאי בן שמנה הוא וא"א לספקו בבן שבעה דהא ס"ל דלא משתהי אין שום דבר מוציאו מידי ודאי נפל ורשב"ג סבר דכיון ששהה ל' יום הרי יצא מכלל נפל אע"פ שהוא בן שמנה ודאי דאמרינן דבן שבעה הוא ואשתהי והיינו ההיא דפרק הערל דאמרי' התם אלא הא דעבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה כמאן כרבי דאמר משתהי כיון דאיכא רשב"ג דאמר משתהי דתניא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל כרבים עבד אלמא דלרשב"ג אפי' היכא דליכא למיתלי אלא בבן ז' ואשתהי דהיינו בנולד לח' ודאי נפק ליה מתורת נפל כיון ששהה ל' ואפשר אפילו בלא גמרו סימניו ולזה נוטה הרשב"א ז"ל ומכאן ראיה גמורה דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו בבן שבעה ואשתהי דהוי מעוטא דאי לא תימא הכי לימא דטעמא דרשב"ג לאו משום דמשתהי אלא משום דתלינן בזנות. וכן ראיה לזה מרבה תוספאה דתלה טעמא בבעל עד שנים עשר חדש אע"פ שהוא בתכלית הזרות ורבנן פליגי עליה דרשב"ג וס"ל דלא משתהי כלל וכל שודאי לא כלו לו חדשיו בן ח' הוא בין גמרו בין לא גמרו בין שהה ל' יום בין לא שהה ושלשה מחלוקות בדבר ת"ק סבר דכל שודאי לא כלו לו חדשיו כגון בעל ופירש נפל גמור הוא בכל ענין דהא לא משתהי ורבי סבר דאי גמרו סימניו יצא מכלל נפל דאמרי' בן שבעה הוא ואשתהי ורשב"ג לא תלי מלתא בגמרו אלא בשהה שלשים דאי שהה שלשים יצא מכלל נפל דאמרי' בר שבעה הוא ואשתהי דאין שום נפל חי שלשים ואי לא שהה ספקא הוי דהא איכא לספוקי בבן שבעה ואשתהי והיינו דוקא בגמרו סימניו אבל בלא גמרו ודאי נפל הוי אפילו לרשב"ג דאי לא תימא הכי לא מצינו נפל ודאי אליבא דרשב"ג ופליגי נמי רבנן ורשב"ג בסתם ולדות שהם ספק בן שמנה ספק בן תשעה וגמרו סימניהם דלרבנן ולד מעליא הוי אע"ג דלא שהה שנשים דתלינן ליה בבן ט' כיון דרוב נשים אינן מפילות ולרשב"ג ספקא הוי אפי' בנפל מן הגג או אכלו ארי כיון דמעוטא דמפילות הוי מצוי חיישינן ליה כמו שכתבו בתוס' (בהחולץ שם בד"ה הא) ובכי האי גונא הוא דאמרינן בפ' החולץ דצריכה חליצה כר' שמעון בן גמניאל דקיימא לן כוותיה ובאשת כהן אינה חולצת דסמכינן בה אדרבנן דאזלי בתר רובא אבל בבן שמנה ודאי שגמרו סימניו [ולא שהה דלר' שמעון בן גמליאל ספיקא הוי בהא אפילו אשת כהן חולצת ולא סמכינן אדרבי דאמר כל שגמרו סימניו] ולד מעליא הוא דהא לרבנן הוי נפל ולרשב"ג דקיימא לן כוותיה הוי ספק גמור דאף על גב דאפשר לתלות נמי בבן שבעה ואשתהי מ"מ כיון דלא שהה ל' יום אפשר דנפל הוא ואע"ג דמפילות מעוטא יולדות לשבעה ואשתהי נמי מעוטא וגמר סימנין לרשב"ג אין מוציאין מחזקת נפל הלכך אפילו באשת כהן חולצת מספק אבל בספק בן שמנה ספק בן תשעה הוא דאמרינן בדיעבד דבאשת כהן אינה חולצת אבל לכתחלה או באשת ישראל אפילו דיעבד חולצת כרשב"ג ואע"פ שגמרו סימניו. וזהו הדרך הנכון בענינים אלו שהסכים בו הרשב"א ז"ל ורוב האחרונים ז"ל. ואף הרמב"ם ז"ל שפסק כרבי דכל שגמרו סימניו הוי ולד מעליא אפי' בן יום אחד שכך כתב (בפ"א מהל' מילה) שבן שמנה שהיה שלם בשערו וצפרניו הרי הוא ולד שלם ובן שבעה הוא אלא שנשתהה כבר כתב הוא ז"ל (פ"א מהל' יבום וחליצה) שזהו בדין תורה אבל חכמים החמירו להצריכה חליצה כל שלא שהה שלשים וא"כ בנדון זה אם נחשוב אותם כסתם ולדות שהם ספק בן ח' ספק בן תשעה אע"פ שגמרו סימני הבת כיון שלא שהתה שלשים צריכה חליצה לכתחלה ובדיעבד נמי באשת ישראל אלא שאם נתקדשה לכהן אינה צריכה חליצה: