תשובות הריב״ש · חלק תל״ב סימן ג׳

תחלת כל דבר תדעו שהשבועה שנשבע שלא לצחוק אין לה היתר שיוכל לצחוק מכאן ולהבא בשום פתח ובשום חרטה בעולם מכמה טעמים. ראשונה שהיא על דעת רבים וקיי"ל (גיטין ל"ו.) דעל דעת רבים אין לו הפרה כי אם לדבר מצוה ודעת ר"ת ז"ל דאף לדבר מצוה אין לו הפרה אלא כי ההוא מקרי דרדקי המוזכר במס' מכות (ע"ז:) ובשאר מקומות בתלמוד ואף לדעת אותן מפרשים ז"ל שאומרים על דעת רבים סתם לאו כלום הוא אא"כ יפרט אותן על דעת פלוני ופלוני או שיהיה בפני רבים ויאמר על דעתכם הנה זה האיש כבר פרט בשבועתו ג' שהם רבים כמו שאמרו ימים שנים רבים ג' והוא מה שהזכיר על דעת המקום יתברך ועל דעת המשביע אותו ועל דעת רבי יהודה בן דהיר. שניה דעל דעת המקום יתברך לבדו אין לו הפרה כדאמרינן במס' שבועות (כ"ט:) גבי שבועה שהשביע משה את ישראל בקבלת התורה על דעת המקום למה לי כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו ואע"פ שדעת התוספות שאין על דעת המקום חמור רק באותה שבועה מפני שהקב"ה צוה בה ואמר למשה שישביעם כן אבל בעלמא לא חמיר כולי האי ואית ליה הפרה הנה הרמב"ן והרשב"א ז"ל לא הסכימו לזה ובכל ענין נראה מדבריהם דעל דעת המקום אין לו הפרה. ואף לדברי התוספות אפשר לומר דכל לדבר מצוה או למניעת עברה הוי כשבועת התורה שהרי הקב"ה חפץ בשבועה זו כמו שאמרו בפ"ק דנדרים (ח'.) מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ואינו נסכם לעולם בהתרה. ועוד שאף אם לא היתה שבועה זו על דעת המקום יתברך ולא על דעת רבים אין מתירין אותה לפי שאין מתירין אלא שבועת הרשות אבל שבועה שנעשית למנוע מאסור אין מתירין אותה ושחוק בקוביא הנה יש בו אסורא דרבנן כדאיתא בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כ"ד:) ואפילו לרב ששת דס"ל התם דליכא אסמכתא בקוביא מ"מ דבר מכוער ומתועב ומשוקץ הוא ורבים חללים הפיל ועצומים כל הרוגיו ומפורש הוא בירושלמי (נדרים פ"ה ה"ד) דמי שנדר שלא לצחוק אין מתירין אותו וכן דעת הרמב"ן ז"ל במשפט החרם שלו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה :