תשובות הריב״ש · חלק תכ״ו סימן ה׳

אבל מה שבא בשאלה שאחד מן העדים קרוב לא' מן המתחייבים בקורבת שתי קרובות שניות ומפני קורבא זו טוענין המתחייבים שהשטר בטל מעקרו בזה לא טענו כדין כי אם הקורבא היא שנשותיהם קרובות זו לזו והם שני בשני ר"ל שהן בלות שני אחין או בנות שתי אחיות כמו שנראה מלשון השאלה שקראתם שניות בזה אין כאן פסול ואפילו לקרוב כמו שמוסכם מכל האחרונים ז"ל דבשני בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו וכ"כ הרמב"ם ז"ל והוא הנכון. אבל לפי מה שהוגד לי הקורבה היא שהם בעלי שתי אחיות ואם הוא כן פסול הוא דבראשון בראשון ודאי אמרינן תרי בעל כאשתו ומתני' היא בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כ"ז:) דמני חמיו באלו הן הקרובים וקתני מתני' עליהו הם ובניהם וחתניהם וחתן חמיו הרי הוא לו בעל אחות אשתו והך מתני' הלכתא היא דהא אסקינן בגמ' (כ"ח:) דלית הלכתא כרבי יוסי דמתני' אלא כרבי יוסי דברייתא ועוד דבכלל גיסו דתנן בהדיא במתני' הוא בעל אחות אשתו וכן בגמרא (שם) בההיא מתנתא דהוו חתימי בה תרי גיסי ומוכח התם שהיו בעלי שתי אחיות והמסקנא היא שהודה רב יוסף לאביי ופסלה ואף בחורגו דתני במתני' חורגו לבדו אעפ"כ אסיקנא במתני' בגמרא שאין אדם מעיד לאשת חורגו דאשה כבעלה אלמא דבראשון בראשון אמרינן תרי בעל כאשתו שהרי חורגו שהוא בן אשתו הוא לאם ראשון בראשון ובעל האם פסול לאשת הבן אע"פ שאינן קרובים אלא ע"י שני נשואין אף בשני בראשון דעת הרמב"ם ז"ל דאמרינן בהו תרי בעל כאשתו כגון בעל רחל לבעל בת לאה אחותה דסבירא ליה דכי אמר רבי יוסי בברייתא גיסו לבדו כלומר שאין בן גיסו ולא חתן גיסו פסול וקיימא לן כותיה היינו בבנים וחתנים שיש לו מאשה אחרת דפי' גיסו היינו בעל אחות אשתו דבעל אחותו אע"פ שגם הוא גיסו מצד אחר הוא שנוי במשנה בעל אחותו ואחי אשתו ג"כ היינו בעל אחותו שהרי לבעל אחותו הוא לו אחי אשתו וא"כ גיסו ר"ל בעל אחות אשתו וזה לבדו פסול לו ובנו וחתנו מאשה אחרת כשרים לו אבל בנו וחתנו מאותה חשה שהיא אחות אשתו פסולים לו שהרי חתנו הוא לו בעל בת אחות אשתו והנשים הם שני בראשון ובשני בראשון אמרינן תרי בעל כאשתו והירושלמי (שם ה"ו) סיוע לדבריו אבל בתוספות והרבה מן האחרונים ז"ל סוברים דבשני בראשון נמי לא אמרינן תרי בעל כאשתו וחתן גיסו אפילו מאותה אשה דהיינו בעל בת אחות אשתו כשר ובאמת כי מתני' דפרק זה בורר וסוגיית הגמרא שם מרווחת יותר לפי שטתם. ומ"מ בנדון זה אם הם בעלי שתי אחיות הכל מודים שהם פסולים וא"כ עדותו על קרובו אינו כלום וכיון שכן גם האחרים נתבטלה עדותן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כלה מדגרסינן בירושלמי (מכות פ"א ה"ז) והביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכות כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה רבי יוחנן אמר פסול ורבי שמעון בן לקיש אמר כשר אמר רבי אלעזר מתניתא מסייעא לרבי יוחנן מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ובגמ' דילן נמי גרסי' בפ"ק דמכות (ז'.) אילעא וטוביה קריבי' דערבא הוו סבר רב פפא למימר לגבי לוה ומלוה רחיקי נינהו א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא ואי ליתיה ללוה לאו בתר ערבא אזלי ומסקנא הכי שכיון שהעדים פסולין לערב אינן נאמנים על הלוה שהרי כיון שאם לא היו נכסים ללוה היה חוזר על הערב א"כ הכל עדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה כלה וכפי מה שפרש"י ז"ל שאילעא וטוביה היו עדי הלואה. ובנדון זה גם כן כיון שכלם משועבדים יחד בשעבוד אחד הויא לה עדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה כלה ועוד שאפי' תמצא לומר דההיא דאילעא וטוביה שאני שכיון שהיו קרובים נערב הכל עדות אחת אבל בלווים רבים על כל לוה ולוה הוי עדות בפני עצמו ואע"פ שבטלה לאחד מן הלוים לא בטלה לאחרים זה היה אם הלוים לא היה מתחייב כל אחד אלא בחלקו לבד ולא בחלק חברו אבל בנדון זה כל אחד ערב בחלק חברו שהרי כל אחד נתחייב בעד הכל שכן כתבו למלוה ואפילו לא כתבו כן כיון שלוו יחד או נתחייבו יחד דינא הוא שיתחייב כל אחד בחנקו מדין לוה ובחלק חברו מדין ערב כדגרסי' בירושלמי (שבועות פ"ה ה"א) והביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכות וכחש בעמיתו פרט למכחש באחד מן השותפין אמר רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מן האחד אע"ג דלא כתבין אחראין ערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה. וכן הוכיחו המפרשים ז"ל מסוגית גמרא שלנו בפרק השואל (צ"ו.) ולכן בנדון זה ג"כ כל אחד ערב לחברו וכיון שזה הקרוב לעד ערב בכל הנה העד פסול לכל ההלואה כההיא דאילעא וטוביה אלא שאע"פ שהשטר פסול והעדות בטלה כיון שקנו מהם אם הם מודים בקנין הרי הם חייבים בחיוב דקנין אין צריך עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדעת רבינו חננאל וה"ר אלפסי ז"ל וכן הכריע הרמב"ן וכל האחרונים ז"ל ואין צריך לומר שחייבין לקיים שבועתם שאין השבועה תלויה בפסול העדים כיון שהם מודים בקנין והקנין קיים בלא עדים כמו שכתבתי: